שילוב צמחי בר בגן הנוי

אביגיל הלר
מדריכה מקצועית ראשית (ממ"רית בכירה) לגננות ונוי תחום פרחים, הנדסת הצומח, גננות ונוף
אגף פרחים, שה"ם, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

נושא צמחי הבר שזור כחוט השני בעולם הגננות הישראלי. כבר בשנות     ה-50 נדון הנושא בהרחבה בעיתוני הגננות (כגון "גן ונוף") ומאמרים רבים בנושא פורסמו עם השנים. בימי עיון וסימפוזיונים קוימו הרצאות ונערכו דיונים, כאשר בדרך כלל התחושה של אנשי המקצוע היא, שאין שימוש מספק בצמחי בר וישנו רצון לקדם את נושא שילובם בגנים.
לדעתי תחושה זו אינה נכונה. בגנים אנו משתמשים בצמחי בר רבים (אדר סורי, מייש דרומי, ער אציל, הרדוף הנחלים, כלנית מצויה, נרקיס מצוי, תורמוס ההרים ועוד) אך השימוש בהם נעשה באופן פרטני על פי תכונותיהם הגנניות ולא כתפישה עקרונית קיימת של גן צמחי בר. לפי הבנתי המצדדים בשילוב צמחי בר בגן הנוי משתוקקים לגן שבו כל המכלול מורכב מצמחי בר ולא לגן בו צמחי הבר מהווים רק חלק מן התמונה.
מאידך, מרבית מקבלי ההחלטות, הגננים וכן בעלי הגינות הקטנות, מעדיפים לבסס עת גניהם על צמחי תרבות ולא על צמחי בר. רוב הגנים בארץ הינם גנים בהם צמחי בר משולבים, אם בכלל, על פי תכונות גנניות ולא כמכלול.

במאמר זה אנסה לענות על השאלות הבאות:
מדוע קיים אצל אנשי מקצוע רבים הרצון לשלב צמחי בר בגן הנוי?
מדוע קיימת התחושה כי צמחים אלו חסרים בגן, אך מצד שני "השורה התחתונה" היא יצירת גנים תרבותיים לרוב?
כמו כן, אנסה במאמר זה, להעלות רעיונות ולתת פתרונות לשילוב צמחי בר בגן הנוי.

נימוקים לטובת צמחי הבר בגן הנוי
צמחי הבר קשורים אצל רובנו לעונות השנה, לחגים  ולנופי אבותינו. כלומר בראש ובראשונה ההתייחסות לצמחים אלו היא רגשית ; אך למצדדים בשילוב צמחי בר בגן הנוי נימוקים נוספים. לדבריהם, צומח הבר הארץ ישראלי הינו חלק ממערכת אקולוגית, בה מתקיימים יחסי גומלין בין צמחים לבעלי חיים ולסביבה, מאות ואלפי שנים. ישנם בעלי חיים התלויים בצמחי בר לקיומם (לדוגמא: זחלי כחליל הקרקש ניזונים רק מזרעי הקרקש הצהוב. ואילו החוחית תגיע בכדי להיזון מזרעי הגדילן והחוח). הפרת אחד המרכיבים בתמונה זו, למשל על ידי שתילת צמחים שאינם משתלבים במערך הכולל ועשויים להתרבות בצורה בלתי מבוקרת, עלולה לפגוע במרכיבים אחרים של הסביבה ולפגוע במערכת העדינה הקיימת.
צמחי הבר קשורים להתאמה הנופית הקושרת בין אזור מסוים לנופו. אזור ההר נקשר בתודעתנו בוורד הכלב ובאחירותם החורש, רותם המדבר מאפיין את חולות אזור הנגב והחוף, חבצלת החוף כשמה, מאפיינת את חולות החוף. כל אזור בארץ מקושר לצמחיית הבר המיוחדת לו ולנוף.
צמחי בר רבים מאופיינים בפריחות מרהיבות, במיוחד צמחי בצל ופקעת (מיני איריס, רקפת מצויה) או צמחים חד שנתיים דוגמת פרג אגסני או תורמוס ההרים. אך הנימוק הנפוץ ביותר לטובת צמחי הבר בגן הנוי, הוא כי מדובר בצמחים עמידים וחסונים. צמחים שהסתגלו לתנאי הארץ הקשים ויכולים להם. מדובר בצמחים, שאינם זקוקים לתוספת השקיה או הזנה, עמידים בפני פגעים ואינם דורשים עבודה רבה.

סתייגויות משילוב צמחי בר בגן הנוי
צמחי הבר המאפיינים את חבלי הארץ השונים, אכן מותאמים לתנאים הקשים שסובבים אותם. למרות שיש כ- 2700 מינים של צמחי בר, שלד הגן  - עצים ושיחים מהווים אך ורק כ- 16.5% מצמחיית הבר. החד-שנתיים לעומתם, שמאופיינים בעונתיות ובמקצב לא אחיד, הינם כמחצית מצמחי הבר.
מחזור חייהם וחזותם של הצמחים הרב-שנתיים מגוננים על רבים מהם מפני תנאי הסביבה הקשים. רבים מצמחי הבר מאופיינים בצמיחה איטית (עוזרר אדום) המתרחשת אך ורק בעונות הנוחות, השרת עלים קיצית (אטד אירופי), החלפת עלי קיץ בעלי חורף (אזובית מצויה), עלים קטנים וגלדנים (אשחר ארץ-ישראלי), קוצניות (קידה שעירה), רעילות (הרדוף הנחלים) בעלים רותמיים (רתמה קוצנית) ובפריחה שאינה בולטת (אלון מצוי). ישנם כמובן מספר מינים מעוצים בעלי פריחה משמעותית (אגס סורי) אך גם פריחה זו מופיעה לזמן קצר ואינה בולטת. רבים מבעלי הגנים ורבים הגננים שמחפשים ליצור גן שישמש מקום מפלט מהסביבה הקשה - גן בו יצמחו צמחים אקזוטיים עם עלים גדולים ורכים ופרחים מרהיבים.
למשתמשים בגנים חשובה גם צמיחה והתפתחות מהירה של הגן ומראה אסתטי הנמשך לאורך כל השנה.
פריחת הגיאופיטים והצמחים החד-שנתיים אכן מרהיבה, אך היא נמשכת זמן קצר בעונות המתונות (בעיקר בחורף ובאביב) ואינה אחידה. יש שנים בהן הפריחה שופעת ויש שנים בהן היא פחותה. נוסף לזאת, כאשר מסתיימת עונת הפריחה נותר בגן שטח יבש ומוזנח בדרך כלל, או שטח משעמם, בו שתולים צמחי השלד הלא אטרקטיביים.

רבים מצמחי הבר (כמו רבים מהצמחים המיובאים) הם בעלי תכונות בעייתיות בגן הנוי
רבים מהם ידועים כרגישים למחלות ומזיקים (ער אציל, אחירותם החורש). חלק מהרגישות לפגעים נובע מפינוק יתר בגן הנוי (למשל עודף השקיה). אחרים מאופיינים בריבוי בלתי נשלט על ידי נבטים (אשחר רחב-עלים) ; יצירת סורים (לבנה רפואי) או יצירת נצרים (עץ השמן המכסיף) ; בשבירות (מורינגה רותמית) ; רגישות לפצעי גיזום (חרוב מצוי) ; בדרישות קרקע ייחודיות מיני לוטם ; דיכוי גידול של צמחים אחרים (אשל הפרקים) ; נשירת עלים או פירות מטרידה (אורן ירושלים, מיני אלון) ; דמיון בחזות (אלון מצוי ובר-זית בינוני) ושונות בהופעה, אלון התבור.

שילוב בעייתי מבחינה אגרו-טכנית
גן מִטֶּבַע בְּרִיָּתוֹ אינו אזור טבעי, כאשר בהרבה מקרים הוא מאופיין באזורי שתילה שעברו הפרעה (הרס קרקע, פסולת). בגן מתקיימים תנאים שונים מהסביבה - למשל השקיה. ההשקיה עשויה לגרום לשבירות יתר (אדר סורי), להתנוונות של צמחים (מרווה משולשת) או דווקא לשגשוג יתר (אשחר רחב-עלים).
כאמור, אין בצמחי הבר מענה מספק לפריחה בכל העונות (הגן לא "מוכר"). ניסיונות לשלב צמחי בר עם צמחים מושקים לא תמיד מצליחים. שתילת צמחים עונתיים תרבותיים בקיץ, בשטח בו מתבטאים באביב פרחי בר, והשקייתם, תגרום להתנוונות של גיאופיטים מן הבר (מיני איריס). ריסוס עשבי בר שוטים עלול לפגוע הן בהצצת גיאופיטים והן בנביטת צמחים חד שנתיים בשנה שלאחר מכן ובנוסף לכך,  מאגר צמחי הבר לא תמיד נותן מענה מספק לבעיות שונות אותן אנו צריכים לפתור (לדוגמא מגוון עצים שניתן לשתלם מתחת לקווי חשמל).
הטענה כי צמחי הבר זקוקים לטיפול מועט גם היא אינה נכונה. צמחי בר רבים יגיבו בביצועים גננים משופרים לתוספת של השקיה, דישון, קיטום, ריסוס וכדומה (פרג אגסני) ומסתבר כי הם אף זקוקים לכך.
בשנים עברו, הופצו פרחי בר בארץ ורבים הגננים ששאפו לקבל בגנם את אותו מרבד פריחה , מרבד, אליו מתייחס המשורר נתן יונתן בשירו "יש פרחים"*. אך גננים רבים גילו כי אחזקת פרחי הבר החד-שנתיים דורשת עישובים רבים, ריסוסים , השקיה וימי עבודה. וכפי שסיפר לי אחד הגננים: כמובן שלאחר שנה, נבטו זרעים אחדים פה ושם אך אותו שטיח פרחים פורח לא חזר על מופעו (שכן כאמור מקצב הפריחה אינו יציב). האכזבה ריפתה ידיים והיום אנו מודעים לכך, כי פרחי בר בגן הנוי דורשים טיפול וידע. דבר נוסף שהתברר, מהניסיון בזריעת פרחי בר, הוא כי ישנם מינים אגרסיביים יותר מאחרים (חרצית עטורה, תורמוס ההרים) אשר כן נובטים בעוצמה רבה ומשתלטים על שטחי הגן.

מכל הנאמר המסקנה היא, כי אין יתרון אגרו-טכני בשילוב צמחי בר בגן הנוי. צריך להכיר את התכונות הגנניות של צמחי הבר, לפני שמשלבים אותם בגן. יחד עם זאת, לצמחי הבר ערך רגשי ובנוסף לכך, חשיבותם רבה בשימור המערכת האקולוגית הכוללת (מיני פרפרים וציפורים).

* מתוך "יש פרחים" מאת נתן יונתן
"הראית איזה אֹדֶם
שצעק למרחקים
שדה דמים היה שם קודם
ועכשוו הוא שדה פרגים"

שתילת צמחי בר באזורי הארץ השונים מאזור צמיחתם הטבעי, אינה שונה משתילת צמחי תרבות
כאשר משלבים צמחי בר דוגמת אלון מצוי או אלה ארץ-ישראלית בגליל או בכרמל, צמחים אלו משתלבים עם סביבתם. אך, כאשר שותלים צמחים אלו באזורים אחרים, דוגמת הנגב או אזור החוף, הרי שהשימוש בהם אינו שונה משימוש בכל צמח תרבות אחר. לעיתים צמחים אלו גם אינם מתאימים מבחינה אגרו-טכנית לאזורים אחרים. אחד הגננים ששוחחתי איתו סיפר לי, כי כאשר ניסה לעשות שימוש בצמחי בר באזור החוף נתקל בבעיות שונות: מורן החורש נפגע מכנימות, ההדס המצוי מאקריות, והלטמים התנוונו ללא סיבה נראית לעין. לעומת זאת, כאשר נשתלו צמחים אלו באזור טבעון ואזור ההר הם התבטאו באופן מיטבי. 

סכנה לזיהום גנטי
יש הטוענים כי אם ניקח חומר ריבוי של צמח הנפוץ בחבלי ארץ שונים, דוגמת אלת המסטיק שלה אקוטיפים (Ecotype ) שונים (כלומר יחידות תת מיניות) אשר עברו התאמות גנטיות לבתי הגידול הייחודים, אנו עלולים ליצור "זיהום גנטי"  שתוצאותיו מרות. צמחי אלת המסטיק שמקורם בגלבוע מגלים תכונות עמידות הקשורות ביובש קרקעי ויובש אטמוספרי. אם נפיץ ביישובי הגלבוע צמחי אלת המסטיק שמקורם מאוכלוסיית החוף, תתאפשר יצירת הכלאות ויתכן מצב שבו הצאצאים מהכלאות אלו יופצו באזור. במצב של קטסטרופה (כמו שנת יובש קשה במיוחד), ייעלם האקוטיפ המקורי (המותאם לתנאי האזור) וכך גם יציר ההכלאה. גישה זו שנויה במחלוקת ויש אחרים הסוברים כי ניתן דווקא לשתול קלונים גננים שביצועיהם משופרים מאלו של האקוטיפ המקורי.

שילוב המתקשה לענות על צרכים תכנוניים
תפקידו של הגן לספק מאוויים שונים. הגן הינו מקום המאפשר בילוי ומשחק בשעות הפנאי, מקנה שלווה ורוגע, ועונה על דרישות של יצירתיות ואסתטיקה (למשל גן ורדים). לעיתים הגן הינו יציר של דמיון ופנטזיה ומזכיר עולמות רחוקים (למשל גן באווירה "טרופית").
הגן אמור לספק צרכים שונים והופך להיות פחות ופחות טבעי - ישנו שימוש במשטחי גומי כתחליף לחול, יש צורך בשטחים לשחרור כלבים, גידור של ערוגות, מדשאות למשחק וישיבה, פינות משחק   ועוד.
יתכן וגן המבוסס כולו על צמחי בר שמופעו יותר פראי או טבעי, אינו מתאים לדימוי המבוקש לגן הנוי אצל חלק מקובעי המדיניות והמתכננים. בארץ יצרנו גנים המבוססים על דימוי, שהבאנו מאירופה - גנים שופעי ירק ודשאים. גנים בהם חשים "שליטה" של האדם.
יתכן גם שגן של צמחי בר מהווה לוקסוס, שכן כאמור הצרכים מרובים ואין מספיק שטחים ירוקים, למימוש כל המשאלות. רבים ממשתמשי הגנים רוצים לשבת על הדשא ולאו דווקא מעוניינים במראה הוואדי שליד.
קשה לבסס גן, שיראה טוב כל השנה אך ורק עם צמחי בר. התחזוקה כאמור לא פשוטה.
בעיה נוספת שקיימת בתרבות הישראלית, היא חוסר הסבלנות שקיים לחכות ולהמתין עד שהגן יבשיל. במרבית הפרויקטים והגנים המוקמים בארץ, קיים לוח זמנים לסיום ביצוע הגן ומתבקשות תוצאות מיידיות. הצרכן הישראלי רוצה גן "אינסטנט" ואינו מוכן להמתין עד לקבלת התוצאות. התוצאה היא שהרבה גננים וקובעי מדיניות אינם מעוניינים בגן המבוסס על טהרת צמחי הבר.

תרבות הגן
גן המבוסס על צמחי בר משקף כמיהה לערכים רגשיים, המבוססים על היסטוריה של עמי הארץ, קשר לארץ-ישראל, לתנ"ך ולטבע. בחלק הראשון של המאמר התייחסתי לגישות הקיימות בעד ונגד צמחי הבר והראיתי כי למעשה אין יתרון אגרו-טכני או תכנוני לגן המבוסס על צמחי הבר. יצירת גן שכזה קשורה למעשה בערכים תרבותיים ובערכים העוסקים בשימור טבע כולל. נשאלת השאלה כיצד מיישמים ומגבירים את השימוש בצמחי בר בגן הנוי?
יש מי שטוען כי צריכה להיות הכוונה ממשלתית (חוקים או תקנות) המחייבת, כי בכל פרויקט של גינון ציבורי, ישולבו צמחי בר באחוז מסיים, שיקבע.  
לדעתי גישה זו אינה נכונה. גן הוא יציר תרבות. עדיף להגביר את המודעות לנושא דרך חינוך, הסברה והדגמה. ניתן לעודד רשויות מקומיות למעבר לגינון בצמחי א"י, אם על ידי הסבר לגבי חיסכון במים ותחזוקה, אם באמצעות תחרות נושאת פרסים, חלוקת שתילים (למשל לקראת ט"ו בשבט) ואולי אפילו תמריצים כספיים. הדרך היא להגיע למודעות של המשתמשים בגן ולאפשר להם להפנים, כי זה "בסדר" שהגן לא ירוק כל עונות השנה וכפי שאחת מידידותיי ניסחה "אני חושבת, שעם הזמן אנשים יבינו שגינה היא דבר משתנה בכל עונה ובכל שעה וצריך סבלנות. אצלנו שתמיד כולם ממהרים לעמוד ראשונים ברמזור,  אין סבלנות לגינה שצומחת לאט. צריך להמשיך לטפטף ולחנך ולהביא למודעות בין השאר באמצעות כתבות בטלוויזיה, ברדיו ובעיתונות ".

דרכים לשילוב צמחי בר בגן הנוי

את צמחי הבר ניתן לשלב בגן עם צמחי תרבות אחרים או על פי תפיסה כוללת. שתי הגישות מאפשרות את העלאת הרבדים שדנתי בהם קודם, קרי קשר לארץ מולדתנו, לעונות השנה ולחגים ושמירה על המערכת האקולוגית, על האיזון בין הצמחים בעלי החיים ובני האדם לבין סביבתם.

אם מעוניינים בגן המבוסס על צמחי בר בלבד והגן נמצא באזור שבו בית הגידול אינו מופר, מלאכתו של הגנן קלה יחסית. עליו לטפח למעשה את הקיים. יש באפשרותו לעודד צמחים שאותם הוא מעדיף (בעזרת דילול או כיסוח צמחים מתחרים, תוספת השקיה ו/או דישון). ביכולתו לקיים פעולות כמו עיצוב עצים והרמת נופם וכן לתגבר את הקיים בצמחים מועדפים עליו. שוב, בגן שכזה יש להתמודד עם כך שבקיץ הישראלי השחון, הגן אינו במיטבו.
יצירת גן צמחי בר באזור בו בית הגידול מופר קשה יותר. במצב שכזה יש להתערב במידה רבה וייתכן שיידרש זמן רב עד שהשטח יהיה דומה לסביבה.  חשיבות רבה יש לשיקום גנים המצויים בהיקף הישובים, שטחי פיתוח, ושיקום נופי לתשתיות, ובייחוד בשטחים בהם קיים החיבור לשטחי חורש מקומי קיים, או מופר.  ברור שחייבת להיות התאמה בין סוגי הצמחים לבית הגידול המקומי (לא כל צמח בר מתאים לאזור המופר).
גן המבוסס על טהרת צמחי בר מוקם לעיתים למטרת לימוד או כגן נושאי בו ההקשר לצמחי ארץ ישראל ברור. גן שכזה יכול להכיל מרכיבים מכל חלקי הארץ ולאו דווקא מהאזור הקרוב (לדוגמא הגן הבוטני במכללת בית ברל או גן צמחי בר הממוקם בנהלל).
הגישה הרלוונטית יותר לשימוש בצמחי בר בגן הנוי הוא יצירת "גן משולב" בדרגות שונות. גן בו קיימת מגמה לשתילת צמחי בר רבים אך בשילוב עם צמחים הדומים להם בחזותם, הזקוקים לתנאים אגרו-טכניים דומים אך נותנים אפקטים גננים משלימים ובעונות שונות. צמחים היכולים להשתלב עם צמחי בר הם למשל: אלון השעם, אלה סינית וקטלב משונן (עצים), הטרומלס קטלבי, מיני גרווילאה ולבן-עלה (מינים וזנים שונים) (שיחים גבוהים), מיני יערה, מיני בוגנוויילאה ואברון מדגסקרי (מטפסים), מיני וזני רוזמרין רפואי, מיני וזני קריסה (שיחים נמוכים), קוציץ רך, מיני דיאטס, אגפנתוס אפריקאי (רב-שנתיים פורחים).  
שילוב של צמחי בר עם צמחים הדומים להם בחזותם ובדרישותיהם אך משלימים להם באפקטים גנניים יתאים בגנים בהם הדגש הוא על התאמה נופית.
צמחי בר יכולים גם לתת תשובות מסוימות כאשר מחפשים תשובות לנישות גנניות מסוימות כמו צמחים לסלעיות או לערוגות צמחי תבלין וריח. קיים מגוון של בני שיח אשר כבר משמשים בתפקידים אלו (דוגמת כלמינתה אפורה) והפוטנציאל הקיים רב. כדאי לבחון למטרות אלו צמחים נוספים דוגמת אבובית החרטומים או אזובית רמון.
דרך נוספת לשילוב צמחי בר בגן הנוי היא כאמור ליצור גן משולב, כאשר אזור מסוים בגן זה יוקדש, בכל זאת, אך ורק לצמחי בר. גישה שכזו ניתן לקיים הן בגינון הציבורי והן בגינון הפרטי. בקיבוץ יפעת שולבו צמחי בר, הן כחלק מהצמחייה הכוללת והן בחלקה מיוחדת הנמצאת במקום מרכזי. כאשר מטיילים בקיבוץ, פוגשים בעצים רבים המאפיינים את הסביבה (דוגמת אלון התבור או כליל החורש). במרכז הקיבוץ מצוי גן צמחי בר בו גם ניתן דגש לצמחי תבלין וריח רבים.
גם אצל אריאל, חובב גינון מירושלים, משולבים צמחי בר בעוצמה שונה. לפי דבריו הגינה כוללת גם צמחי תרבות וגם צמחים כמו כליל החורש, קטלב מצוי, געדה, עוזרר, אזוביון דגול, אזובית מצויה וקורנית מקורקפת. חלק מסוים בגינה (כ- 50 מ") הוקצה אך ורק לצמחי בר והוא מוגדר כ''שדה'', שאינו מושקה. ב"שדה" המדובר, לפי עדותו, יש אולי כ- 1000 רקפות, וכן כלניות, שומים, איריס הגלבוע, עיריוני צהוב, סייפן התבואה, סתווניות, חוטמיות ועשבים שהוא זורע מדי שנה כמו: תורמוס, מקורי חסידה, כמה מיני תלתן, קחוונים, פשתה שעירה, תגית, זעזועית ועוד.

שיטות אגרו-טכניות
כאמור לצמחי בר דרישות אגרו-טכניות השונות לעיתים מאלו של צמחים אחרים השתולים בגן. כדי לשלבם עם צמחי תרבות, ניתן לנקוט בשיטות אגרו-טכניות דוגמת השקיה באמצעות קווי השקיה נפרדים לקבוצות צמחים שונות וכן טיפול בעשבים באמצעות כיסוח או שימוש בחיפוי. כך תימנע השפעת קוטלי עשבים על נביטת צמחים עונתיים והצצת גיאופיטים.

בדיקה, איקלום וברירת זנים ומינים המתאימים לגן
קיימים צמחי בר רבים שנראה כי קיים אצלם פוטנציאל להשתלב בגן הנוי. צמחים דוגמת אכילאה ריחנית , געדה כרתית, מישויה פעמונית, מיני קדד דודבדבן שרוע ועוד. אך דרישות הגידול של צמחים אלו עדיין אינן מוכרות. יתכן והדרך להכניסם לתודעה יכולה להיות על ידי יצירת חלקת תצפית, דוגמת חלקת התצפית לצמחים רב-שנתיים שהוקמה על ידי עיריית ירושלים.  חלקה שכזאת יכולה להיות מוקמת בשיתוף גנים בוטנים, שיספקו זרעים ושתילים. לאחר שיושגו נתונים לגבי אופן גידולם ומידת הצלחתם של צמחים שונים, ניתן לפנות ולעודד משתלות ליצור מהם שתילים.

שתלנות
שתלנות של צמחי בר נדרשת כדי לעודד את שילוב צמחי הבר בגן הנוי. 
בנושא זה ישנו מצב של "ביצה ותרנגולת" פעמים רבות גננים וחובבים מחפשים צמחי בר לגנם, אך אלו אינם מצויים במשתלות, ולעיתים קיים מצב הפוך בו שתלנים מייצרים צמחים, אך אלו אינם מוכרים דיים ונותרים על המדפים במשתלה.
על השתלן המעוניין לקדם את נושא צמחי הבר לעבור כמה וכמה "משוכות":
בשלב ראשון עליו לקבל היתר מרשות שמורות הטבע כדי לאסוף חומר ריבוי מן הבר. בשלב השני עליו ללמוד את שיטות הריבוי של הצמחים המבוקשים ולאחר מכן לברור מינים וזנים.
פיתרון של בעיות אגרו-טכניות אפשרי לאחר לימוד. לדוגמא, כדי למנוע את השונות בנביטת צמחים חד-שנתיים, ניתן להנביט את הזרעים במשתלה ולמכור לציבור שתילונים בכוסיות או במגשי "חיש-שתיל". דבר זה יאפשר גם את שילובם עם צמחים חד-שנתיים תרבותיים, שיישתלו בעונות שונות.
במשתלות המכירה יש להעמיק את הידע וההיכרות של המוכרים והיועצים למיניהם עם צמחי הבר ודרכי גידולם. כך תתאפשר הזרמת הידע לציבור הקונים ויודגשו בפניהם היתרונות והאפשרויות בשילוב של צמחי הבר.
כמובן, שעם העמקת הידע יש בהתאמה להגביר את מצאי השתילים במשתלה (הן במגוון והן בכמות).
דרך נוספת לקרב את צמחי הבר אל הקונים, היא באמצעות הקמת פינות הדגמה במשתלות, שתתבססנה על צמחי בר, או שילובם עם צמחים אחרים. כדאי ליצור פינה בה בכל עונה מוצגים צמחי בר אשר נראים במיטבם. כך תתאפשר גם הכרת רצף של צמחים, בעלי אפקטים קישוטיים, המתבטאים בעונות שונות, דבר המאפשר גן נאה בכל עונות השנה.

מהנעשה בארץ בשילוב צמחי בר בגינון הציבורי
בחלק מן היישובים בארץ כבר מלבלבת המודעות לשילוב צמחי בר בגן הנוי.  אסתר, תושבת היישוב קורנית תארה לפני את שמתרחש ביישובה וביישובים סמוכים. לדבריה בגינון הציבורי יש אזורים, שמוקצים במיוחד לגידולי בר, כך קל יותר לטפל בהם. בקורנית יש אזור הנקרא "הבוסתן" ובו נשתלו עצי פרי האופייניים לארץ דוגמת: פיקוס התאנה, מיני תות ורימון מצוי. עצי פרי אלו משולבים עם צמחי בר שצמחו באזור זה במקור, כמו אלת המסטיק, אלה ארץ-ישראלית ואלון מצוי. בנוסף לצמחי הבר המקומיים נשתלו ונזרעו פרחי בר. בכניסה למנוף לדוגמא, הוטמנו פקעות רבות של כלנית מצויה. מהן "הציצו" פרחים "הצובעים" את צידי הכביש.
הגנים בקרית-טבעון, כמעט כולם, הם שילוב של צמחית היער הטבעי עם הגינון התרבותי. מחלקת הגינון משתדלת שלא לפגוע  עוד, על ידי פיתוח, בצמחיה הקיימת שהיא בעיקר העצים, אך גם הסלעים שסביבם צומחים בעיקר פרחי החורף. שיקול דעת מופעל כל הזמן בשאלות שונות, כמו אלו צמחים כדאי לעשב ואלו אחרים כדאי לטפח. כך מצויים בגנים עצי חורש אותם רוצים ומטפחים, אך גם צמחים שתלטנים דוגמת אשחר רחב-עלים,  שהצליח להתבסס בטרם הובחן הדבר. גם בקריית-טבעון נאספו ונזרעו בגינות פרחי בר כמו לוע ארי גדול ופרג אגסני.
קצת מניסיונם של גננים חובבים
בארץ קיימות גינות חובבים המבוססות אך ורק על צמחי בר. בקיבוץ נתיב הל"ה מקיים עתי יופה גן של צמחי בר מזה 45 שנה. גודלו של הגן כשלושה דונם. ביישוב נהלל קיים גן ציבורי שגודלו כשלושה דונם – גן המטופח באהבה על ידי ניצה ועלי דרומי הדרים בשכנות לו. גם בכפר יהושע הוקם לאחרונה על פני שטח של 1.5 דונם "גן איריס" המטופח בידי אילן טל - תושב הישוב.
משיחות עם עתי, ניצה, עלי ואילן למדתי כי סוד ההצלחה טמון בהכרת תנאי הגידול אותם דורשים הצמחים.
ארבעת הגננים מציינים כי צריך להכיר את הצמחים ודרישותיהם היטב וכי יש להשתדל ולתת להם תנאים הדומים לבית הגידול הטבעי.
כמו כל צמח תרבות המצוי בגן הנוי, חשובה ההתאמה של צמחים לתנאי הסביבה (למשל תנאי הארה או עוצמת הרוח). מסתבר שבגידול צמחי בר, ישנה חשיבות רבה לתנאי הקרקע לטיובה ולמידת ההשקיה:
תנאי קרקע
בשלושת הגינות שולבו סוגי קרקע ומסלע בהתאם לבתי הגידול של הצמחים:
אילן מספר - יש לי חול, קרקע בזלתי, קרקע כבדה (מעמק יזרעאל), חמרה, טוף עדין, טרה רוסה, רנדזינה, לס וגם תערובת להנבטה.
עלי וניצה מספרים כי הצליחו בהכנת ערוגת צמחי סיני ונגב רק לאחר שיצרו ערוגה בה התשתית הקרקעית הייתה נכונה.
טיוב הקרקע
בשלושת הגנים מתקיימת העשרה בחומר אורגני (קומפוסט, זבל בקר).
השקיה
למידת ההשקיה משמעות רבה – ישנם צמחים דוגמת צתרנית משובלת להם השקיה רבה מדי תגרום לריקבון שורשים ולתמותת הצמח. יש לתת תשומת לב לכך, כי ההשקיה צריכה להינתן בעונות הצמיחה ולא בעונת התרדמה. עתי משקה חלק מהצמחים הרב שנתיים בשנה שנתיים הראשונות. במידה ויש הפוגה ארוכה בין גשמים – הוא מוסיף מים גם פעם או פעמיים בעונת הגשמים.  הוא מדגיש כי פרט לברכות ואזורי לחות בודדים – אין השקיה בקיץ. לדבריו, לחלק מן הצמחים, השקיה בקיץ מסוכנת.
תנאי גידול נוספים
בגן צמחי הבר קיימות התמודדות עם "השתלטות" של צמחים שמותאמים יותר, או שמתרבים ביתר קלות (דוגמת חרצית עטורה),כמו בכל גן ישנה התמודדות עם צמחים בלתי רצויים (עשבייה) וכמו בכל גן צריך לקחת בחשבון את כמות העבודה שאפשר להשקיע: פרחי עונה למשל דורשים יותר. יש להתחשב בצרכי כל צמח בהתייחסות לשכניו.
ניצול מאפיינים חיוביים
ההתאמות הקיימות בצמחי הבר לתנאי הארץ הקשים יכולות להיות מנוצלות במקומות שונים בגן התרבותי. אלה ארץ-ישראלית, שנאלצה להסתגל ללחצים של כריתה, שריפה ורעיה מגלה יכולת התחדשות מצוינת. ישנם צמחים המסגלים לגדול  בנישות קשות, דוגמת צל אורנים (עצבונית החורש) ואילו איטיות הצומח של חלק מצמחי הבר יכולה לשמש במקומות בהם נדרשת תכונת זו (למשל מתחת לקווי חשמל).
בגן בו מעוניינים במשיכה חיובית של בעלי חיים, יש יתרון להתאמה רבת דורות הקיימת בין צמחים מסוימים לבעלי חיים. שתילת פיגם מצוי, תביא ברוב המקרים את פרפרי זנב סנונית נאה. בין ענפי אלה ארץ-ישראלית, נמצא בהרבה מקרים ציפורי סבכי ממינים שונים.

סיכום:
צמחי בר משולבים בגן הנוי על פי תכונותיהם הגנניות. קיים ערך רגשי לשילובם  בגן, אך בכל זאת, מרבית הגנים מבוססים על צמחי תרבות.
שילוב של צמחי בר בגן הנוי דורש הכרה וידע לגבי הצמחים. ניסיונות שנעשו בעבר ללא לימוד והכרה, נכשלו וגרמו אצל חלק מהציבור לתחושה כי שילוב זה בעייתי לעיתים.
במאמרי ניסיתי להקנות דרכים, שתאפשרנה את העלאת השימוש בצמחי בר בגן הנוי. בחנתי תחומים שונים בהם ניתן לקדם את הנושא (חינוך והסברה, לימוד, שתלנות ועוד). הצגתי גישות שונות לשילוב צמחי בר בגן הנוי (גן מודגש, גן משולב ועוד). נתתי דוגמאות לשילוב צמחי בר מגנים שונים בארץ ופרטתי  גישות ושיטות אגרו-טכניות, שיקלו את מלאכת הגננ/ית.
אני מקווה, כי במאמר זה קדמתי את נושא צמחי הבר לו במעט.

רשימת ספרות:
אבישי מיכאל. 1988. העקרונות של שילוב צמחי בר בגן הנוי. גן ונוף, מ"ג: י"ז
אלמליח דני. 2000. זהות ישראלית. גן ונוף נ"ה: ז'
בלבן אמיר. מידע בעל פה.
בניימיני דובי. 2003. פרחים מעופפים. גן ונוף, נ"ח: ב
גלון ישראל. 1988. גן של צמחי בר.גן ונוף מ"ג: י"א
גרטמן יואב ואביגיל הלר. 2006. צמחי בר בגן הנוי. חוברת בהוצאת משרד החקלאות ופיתוח הכפר והגן הבוטני האוניברסיטאי בגבעת-רם ירושלים.
הל-אור יצחק. 1988. דרך אמצע בשילוב צמחי בר בגן הנוי. גן ונוף מ"ג: י"ב
הלר אביגיל. 1999. גן  צמחי הבר. גן ונוף. נ"ד,  ג: 14 – 17
הצופה אוהד. מידע בעל פה.
סבר נאוה. מידע בעל פה.
פרגמן אורי. 1999. תרבות גיאופיטים הגדלים בבר לתנאי גן. משרד החקלאות, תל-אביב.

שמות מדעיים של צמחים במאמר

תודה מקרב לב, לאנשים איתם היה לי שיג ושיח לקראת הכנת המאמר:

דודי אוהל
נעמה אשל
עוזי בן-צבי
אורליה גלזמן
יהודית גרמי
עלי וניצה דרומי
רקפת הדר-גבאי
יצחק היידן
אריאל הירשפלד
לארי הריס
מיכל זוסמן
אילן טל
עתי יופה
ארנון כפיר
אסתר כץ
דבי לרר
מיכל נהרי
דרור ניסן
נאוה סבר
שוש עינב
מרב עמית
חיותה פועם
אורי פרגמן-ספיר
צביקה פרידמן
אורון פרי
גיל רביב
יולה רייטמן
גדעון שריג

חזרה לאתר צמח השדה