כתבה ערגה אלוני; ערך: עמרם אשל
משפחת המצליבים היא משפחה חשובה של צמחים הכוללת חד־שנתיים, בני שיח ומעט שיחים רב־שנתיים. במשפחה מונים כ-350 סוגי צמחים וכ-3000 מינים. רובם נפוצים בעולם באזורים הממוזגים והקרים של החצי הצפוני של הכדור. זו משפחה נפוצה בארץ ומצויים כאן כ-136 מינים של צמחי בר הנפוצים מצפון הארץ ועד למדבר.
חשיבות צמחי המצליבים לאדם נובעת מכך שצמחים אחדים במשפחה זאת הם צמחי תועלת המשמשים למאכל אדם ובעלי חיים, ביניהם כרוב, כרובית, צנון, צנונית, קולרבי, חזרת, ברוקולי ואחרים. מצמחים אחרים כמו כרוב השמן מפיקים שמן, ומחרדל מייצרים חרדל. מינים אחרים נשתלים כצמחי נוי בגינות, לדוגמה: מנתור, סלסלי כסף.
עם זאת, אחדים מהמצליבים, אשר להם יכולת צמיחה טובה, הם עשבים שוטים בצדי דרכים ובשטחים חקלאיים, לדוגמה: צנון מצוי, חרדל, טוריים ואחרים.
לכל בני המשפחה סימנים דומים: העלים מסורגים על הגבעול. לעתים מתפתחת תחילה שושנת עלים – מספר דורים של עלים גדולים הפרושים על פני הקרקע, ורק אחר כך מופיעים עלים קטנים על עמוד התפרחת.
רבים מהמינים במשפחה זאת מכילים חומרים מיוחדים אשר תפקידם העיקרי הוא, ככל הנראה, להגן על הצמח מפני חרקים ומזיקים אחרים. חומרים אלה הם תרכובות של חומצות אמינו, סוכר וגופרית. הם נאגרים בתאים מיוחדים שנקראים תאי מירוזין. כאשר חרק או בעל-חיים אחר נוגס בצמח, מתפרקים חומרים אלה לחומרי רעל בעלי טעם וריח בלתי נעימים. לכולנו מוכרים החומרים החריפים שבשורש החזרת או בזרעי החרדל.
חומרים אלה דוחים חלק מאוכלי הצמחים (כמו זחלים של פרפרים) ומונעים בעדם מלפגוע במצליב. אולם יש זחלי פרפרים, כגון לבנין הכרוב, אשר פיתחו יכולת להימנע מהנזק של חומרים אלה. הדבר מקנה להם יתרון בכך שאין להם מתחרים בכרסום עלי הכרוב. החומר אף נאגר בגוף הזחל ומונע את טריפתו ע"י אחרים. אותם חרקים הקשורים למצליבים מזהים גם את מקומות ההטלה המתאימים להם לפי ריחם של חומרים אלה. אך יש גם טורפים שהתמחו בתקיפת החרקים הקשורים למצליבים שנמשכים לריחם של אותם חומרים.
צבע פרחי המצליבים הוא לרוב: לבן, צהוב, ורוד ועד סגול. מספר מינים שצבע פרחיהם צהוב - חרדל, לפתית, בקבוקון ועוד - פורחים יחד באביב ויוצרים משטחי פריחה צהובים בשדות ובצדי דרכים. הפרח דו־מיני, כלומר בפרח מצויים גם אבקנים וגם שחלה. איברי הפרח מסודרים בדורים, נדבך על נדבך: ארבעה עלי גביע, ארבעה עלי כותרת המסודרים כצלב ושישה אבקנים. ארבעה אבקנים ארוכים בדור הפנימי ושני אבקנים קצרים בדור החיצוני. על מצעית הפרח ובבסיס האבקנים הקצרים מצויים צופנים. הצופנים מפרישים צוף ומושכים אליהם חרקים הבאים לאסוף צוף ואבקה והם אלה המאביקים את הפרחים.
התפרחת אשכול. פירושו - הפרחים אינם בודדים. הרבה פרחים נישאים על עוקץ ומחוברים לגבעול מרכזי או משני. הפריחה נעשית בקבוצות. סיימה קבוצה לפרוח, תפרח קבוצה אחרת. לעתים קרובות יימצאו על צמח מהמצליבים פקעי פריחה, לצד פרחים ופֵרות. הגבעול מתארך לאחר הפריחה והפֵּרות נישאים לאורכו.
השחלה עילית והיא עשויה משני עלי שחלה. לאחר ההאבקה והפריית הפרח, גדלה השחלה לפרי הקרוי קציץ, העשוי שני עלי שחלה ומחיצה קרומית ביניהם. אצל מינים אחדים הזרעים מחוברים למחיצה זאת. נוכחותה של מחיצה זאת מבדילה בין הקציץ (פרי המצליבים) לתרמיל (פריים של הפרפרניים), שבו אין מחיצה בין שני עלי השחלה.
חלק מצמחי המצליבים פוריים מאוד. בכל תרמיל מתפתחים כ-4-5 זרעים. בצמחים אחרים מתפתחים תרמילונים בצורות שונות המכילים מעט זרעים. יש מינים שבהם רק חלקו של הפרי מכיל זרעים וחלקו האחר הוא מקור חסר זרעים. ברוב המצליבים הזרעים נובטים בקלות.
צמח לא בולט ממשפחה זאת בשם תוּדְרָנִית לְבָנָה (Arabidopsis thaliana) משמש כיום אובייקט עיקרי למחקר בוטני. הוא נמצא מתאים לכך במיוחד מפני שהוא צמח קטן המשלים את מחזור חייו בתוך זמן קצר (פחות מחודשיים), ומייצר מאות ואלפי זרעים מכל פרט. ניתן לגדלו בכמויות גדולות במעבדה ולהשיג תוצאות תוך זמן קצר. גם כמות החומר הגנטי בתאיו קטנה והחוקרים מכירים כיום במפורט את הרכבו ויכולים לזהות את הקשר בין שינוי תכונות של הצמח לשינויים במבנה החומר הגנטי. פותחו טכניקות קלות יחסית לשינויים מכוונים בחומר הגנטי הגוררים שינויים בתכונות הצמח, דבר המאפשר לחקור את התהליכים המפקחים על גדילת הצמח באופן מדויק, תהליך שלא ניתן לעשותו במינים אחרים.
חזרה למשפחות הצמחים
