מקורות ופולקלור: איוב מזכיר את הצמח בין הצמחים המדבריים: "הקטפים מלוח עלי-שיח ושרש רתמים לחמם" (איוב, ל', ד'). בעיני אבותינו נחשב המלוח למאכל עניים: "אבותינו היו אוכלים מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבנין בית המקדש, אף אנו נאכל מלוחים" (קידושין ס"ו, ע"א). ייתכן מאוד שהשם "מלוח" הוא שם כללי לצמחים מדבריים שטעמם מלוח, ולאו דווקא למלוח דנן. המלוח הקיפח הוא אחד מצמחי המאכל החשובים ביותר במדבריות הנגב. הוא משמש בעיקר את הבדווים, וכמו כן הוא מקובל על ערביי הכפרים, היושבים בספר המדבר.
רפואה עממית: הוא מקובל מאוד ברפואה העממית כתרופה, בעיקר לטיפול במחלות בדרכי העיכול: תולעים בבטן, כאבי בטן ושלשול. כמו-כן הוא מקל על חולי לב, על חולי סוכרת ועל הסובלים מכאבי שרירים.
אופן השימוש: מבשלים 100 גר' עלי מלוח במים במשך חצי שעה. בתום הבישול שופכים את המים, סוחטים את העלים משאריות מים ויוצקים עליהם כוס חלב חם. משהים את החלב עם העלים דקות מספר ואוכלים את המעדן, מעדן זה יעיל מאוד לריפוי כל מחלות דרכי העיכול, בעיקר נגד שלשול וכאבי בטן עזים.
תה עלים: מבשלים 50 גר' עלי מלוח בליטר מים במשך חצי שעה, מסננים את המרתח ושותים ממנו חצי כוס ביום – רצוי לפני ארוחת הבוקר, על קיבה ריקה. מרתח זה יעיל ביותר לחולי סוכרת, מקל על חולי לב, מרפא שלשול וכאבי בטן.
אמבט: מבשלים 500 גר' עלי מלוח בשני ליטר מים במשך שעה. מסננים את המרתח ושופכים אותו לתוך אמבט מים חמים. יש לשהות באמבט כחצי שעה. טיפול זה יעיל לאלה הסובלים מכאבי שרירים ופרקים.
מתוך ילקוט הצמחים של נסים קריספיל
