תיאור הצמח: צמח חד-שנתי ממשפחת הספרדיים, שגובהו 70-20 ס"מ. הוא גדל כמעט בכל אזורי הארץ, ומעדיף בתי-גידול עשירים בחנקן. הוא נפוץ במקומות יישוב, באשפתות, במקומות נטושים, במקומות מרבץ לצאת ולבקר, בגינות ובצדי דרכים. גבעוליו זקופים, עליו נגדיים, דמויי ביצה, ומשוננים כעין המשור בשפתם. כל חלקי הצמח מכוסים בשערות המכילות חומר צורב. הפריחה בחודשים פברואר-מאי. הפרחים ערוכים על תפרחת דמוית שיבולת, המכילה פרחים נקביים זכריים. צבע הפרחים ירוק. הפרי הוא זרעון שטוח. מועד האיסוף: דצמבר-מאי.
מקורות ופולקלור: הסרפד נזכר בתנ"ך רק פעם אחת: "תחת הנעצוץ יעלה ברוש תחת הסרפד יעלה הדס" (ישעיהו נ"ה, י"ג). רוב החוקרים תמימי דעים שהכוונה היא לאחד ממיני הסרפדים הגדלים בר בארץ. השם סרפד מציין את תכונת הצריבה של הצמח: צרב, שרף, סרף.
רפואה עממית: כל חלקי הצמח הירוקים נאכלים על-ידי ערביי הארץ, לרבות הזרעים שטעמם כשל שומשום. הצמח מקובל מאוד גם ברופאה העממית של ערביי הארץ – לריפוי עצירות בדרכי השתן, כאבי גב ופרקים, שטחי דם מהאף, פצעים ומורסות (פרונקלים), הרעלות קיבה, נשירת שערות, מחלות דם, אנמיה, קצרת (אסטמה), שלשול, דימום בפה, שטפי-דם ברחם ומחלות נשים אחרות.
אופן השימוש: חולטים 2 חופני עלים בליטר מים חמים, משהים את העלים דקות מספר ושותים 3 כוסות מהמשרה ביום. משרה זו יעילה מאוד לטיפול בשטפי דם פנימיים וחיצוניים, בשלשול, באנמיה, בעצירות בדרכי השתן, באבנים בכליות, במחלות נשים, בהרעלות קיבה ובקצרת.לדימומים בפה: ממלאים את חלל הפה במשרה ומגרגרים 6 פעמים ביום.לדימומים מהאף: מזליפים טיפות מספר מהמשרה לכל נחיר. במקום המשרה הנ"ל אפשר גם להכין מרק בתוספת תבלינים מעלי סרפד, או להוסיפו כירק לסלט. טעמו כטעם החסה, ואין לחשוש כלל מהשערות הצורבות משום שצריבתן פגה עם קיצוץ העלים ובישולם.לכאבי פרקים ולכאבי גב: טיפול מעניין, שהוא מנוסה ויעיל ביותר. קוטפים אגודות של סרפד וחובטים בהם על הגב ועל אזור הפרקים. לכאורה הטיפול הוא אכזרי וכואב, אך התוצאות הסופיות מדהימות ביעילותן.לחיזוק שורשי השיער: משרים חופן עלים בכוס כוהל רפואי, טובלים צמר-גפן במשרה ומעסים בה את שורשי השיער.
מתוך ילקוט הצמחים של נסים קריספיל
<br
