תיאור הצמח: עשב רב-שנתי ממשפחת הדלועיים, שגובהו 30-15 ס"מ.גדל בסמוך ליישובים, לרפתות, ללולים ולגינות, גדל גם כעשב רע בשדות-בעל קיציים. גבעוליו עבים ובשרניים, ומכוסים בשערות זיפניות קשות. עליו גסים, מחוספסים מצדם העליון ומכוסים בשערות מלבינות בצדם התחתון. הפריחה בחודשים אפריל-דצמבר. הפרחים צהבהבים. הפרי הוא ענבה עסיסית, מכוסה זיפים ורבת-זרעים. מועד האיסוף: מאי-דצמבר.
מקורות ופולקלור: הצמח מופיע במקורותינו: "וירקות חמור ודלעת יונית ואכלים טהורים" (אהלות ח', א'). השם הערבי מרמז על צורת הפרי, הדומה לקישוא או למלפפון.
דבר הרמב"ם: עלקם, הוא "קשוא החמור" ואומרים גם כן "הקשוא המדברי" הוא "באבלון", והערבים קוראים אותו "אל צאב", ומיצו נקרא "אומאזי". "אמר המחבר: הסתכלו הרואים (את היושר), אם המשיחה והחפיפה היא מהקשה שבענינים במעשה אצל גאלינוס, רוצה לאמר כשהגענו למלאכה (המעשית) באדם הפרטי - כמו כן שתיית המים והמניעה מהם, כאשר ביארנו - על אחת כמה וכמה יהיה הדיבור בהקזה והניקיון (במסירת רפואות חזקות לשם שלשול) בקולוקינטידש, ומיץ הקישואים המרים (ירוקת החמור)... היהיה זה קל אצל הרופאים או קשה? אמר אבן זהר: ולא השקיתי מעולם רפואה משלשלת שלא היה מחשב לבי ימים לפני כן ואחרי כן". "אבל המשלשלים אלה הנהוגים, מהם נוסחת משלשל, יוציא לחות לבנות וינקה הראש... קתא אלחמאף' (ירוקת החמור).
רפואה עממית: למוהל הפרי שימושים רבים ברפואה העממית של ערביי ארץ-ישראל. הוא משמש כתרופה בדוקה לצהבת, לקטרקט על העין, לנוזלים המצטברים בדרכי הנשימה, לדלקות אוזניים ולעצירות.
אופן השימוש: תחילה עלינו להזהיר, שמוהל הפרי רעיל, ואין לסטות מהמינון שלהלן!
סוחטים את מוהל הפרי, מטפטפים שתי טיפות מהמוהל לתוך הנחיריים, טיפה אחת בכל נחיר מיד לאחר הטפטוף יש לשאוף את החומר פנימה, ואז חשים מיד בצריבה עזה באף ובדמעות בעיניים. טיפול זה יעיל ביותר נגד מחלת הצהבת ונגד נוזלים המצטברים בדרכי הנשימה והגורמים, לפעמים, לכאבי ראש עזים.
טיפול זה יעיל גם להסרת גושים שומניים היושבים על קרום העין.
טיפות אוזניים: לדלקות אוזניים חריפות, מטפטפים טיפה ממוהל הפרי לכל אוזן. לעצירות כרונית: מטפטפים טיפה אחת מהמוהל לתוך כוס מלאה במים ושותים. מוהל הפרי משמש גם נגד דלקות עורפטריות וגרדת. סוחטים מוהל מפרי אחד ומערבבים אותו בליטר מים. במים אלה רוחצים את העור הנגוע.
יש להיזהר שהחומר לא יבוא במגע עם העיניים ועם הפה.
מתוך ילקוט הצמחים של נסים קריספיל
