בימי האביב והחורף גדלו ליד הנחל צמחים רבים שהיו למאכל הצאן והבקר, אך כשבא הקיץ רובם התייבשו, ורק הרדוף הנחלים נותר ירוק ורענן.
אכלו בעלי החיים את עלי ההרדוף ופרחיו והותירו לו רק מעט ענפים קירחים. התפלל ההרדוף וביקש מבורא העולם שיציל אותו מבעלי החיים המשמידים את ענפיו ואת פרחיו.
"אם תעשה מעשה טוב, אציל אותך משיני הצאן והבקר", ענה לו בורא העולם.
למחרת ירד גשם שלא בעתו וסערה גדולה השתוללה. כל בעלי החיים הסתתרו בסבך החורש, רק נקבת רפרף וכנימה לא מצאו להן מחסה, כי הכנימה לא יכלה לעוף או ללכת, ונקבת הרפרף חששה לנטוש את ביציה בסערה הנוראה.
הן ביקשו משאר הצמחים לארח אותן, אבל הללו סירבו, כי חששו שהכנימה ונקבת הרפרף יזיקו להם.
רק שיח ההרדוף הזמין אותן לחסות בצלו והגן עליהן מפני הגשם הנורא. אז נעתר הבורא לתפילת ההרדוף והוסיף רעל בעליו ובפרחיו.
מאז אין ההרדוף נאכל על ידי בעלי חיים, ורק רפרף ההרדוף וכנימת ההרדוף חיים במחיצתו.
כתבה: רות יצחקי ריכטר
