התפרחת מכבד רפוי מעט, ענפיו רבים ועדינים, אורכו 30-10 ס"מ, נוטה מטה חד-צדדית מכובד השיבוליות, לעתים קרובות חבוי חלקית בנדן העלה העליון. השיבוליות רבות, יחידניות, ביצניות, מחודדות, קרחות, נישאות על עוקצים ארוכים, מכילות שני פרחים, התחתון עקר, העליון תלת-אבקני ולו עמוד עלי אדום. צבע השיבוליות ירוק זוהר בדרך כלל, אך לעתים הן מקבלות גוון חום-סגול. לדוחן תרבותי שיבוליות גדולות יחסית לשאר מיני הדוחן בישראל וזהו סימן חשוב לזיהוי המין. אורכן 5.5-4.5 מ"מ, בעוד שיבוליות שאר המינים אינן עולות באורכן על 3 מ"מ, למעט דוחן אשון ששיבוליותיו עשויות להגיע לכדי 4 מ"מ, אולם גלומותיו שוות באורכן, בעוד אלו של שאר מיני הדוחן בישראל, כולל דוחן תרבותי, בלתי שוות באופן בולט. הגלומה התחתונה ניכרת בכך שהיא נפרדת משאר חלקי השיבולית על-ידי מפרק-מחבר קצר, אורכה כמחצית עד שני-שלישים מאורך הגלומה העליונה. היא ביצנית, מתחדדת, מעורקת לאורכה ב-7-5 עורקים ירוקים כהים. הגלומה העליונה מחודדת, שווה באורכה לאורך המוץ התחתון (המוץ של הפרח העקר), מעורקת לאורכה ב-11 עורקים ירוקים-כהים. המוץ התחתון של הפרח הפורה קצר יותר, נפוח, מבריק.
דוחן תרבותי פורח באביב ובקיץ. הוא מופיע בישראל כצמח בר אקראי ונדיר, הגדל בקרקעות מושקות במרכז הארץ. תפוצתו העולמית משתרעת כיום בכל היבשות. מוצאו כנראה ממצרים ואירופה הים-תיכונית שם טופח כצמח תרבות משחר הציביליזציה. גם כיום משמש הדוחן כמרכיב מזון חשוב באפריקה ובמזרח הרחוק להכנת דייסות ומרקים וכתוסף לקמח לאפיית לחם. בארצות המפותחות מגדלים דוחן בעיקר כמזון לעופות ולמאפים נטולי גלוטן. כיום מוכרים מספר זנים של דוחן תרבותי: miliaceum, ruderale ו-agricola. הזן הגדל בישראל הוא miliaceum והוא מתאפיין בכך ששיבוליותיו אינן נושרות עם ההבשלה ותפרחתו שחה מטה, בעוד שבזנים האחרים השיבוליות מתפרקות מתחת לגלומות ונושרות בבגרותן והמכבד נשאר זקוף או שהוא רפה ופרוש.
הדוחן נזכר במקורות, בתנ"ך במשנה, בתלמוד ובהלכה (ראה משמאל).
דוחן תרבותי תואר בשמו המדעי ע"י אבי הטקסונומיה קארל לינאוס (Carolus Linnaeus), בשנת 1753. ניתן לראות את צמח הייחוס (type) שאסף בקישור משמאל.
שם הסוג המדעי, Panicum (מלטינית: panis- "לחם"; icum – מילת שייכות, "שייך ל...") הוא שם רומי עתיק יומין לדוחן. שם המין המדעי, miliaceum, מלטינית: acea- "דמוי", milium- "דוחן תרבותי" (כיום משמש השם Milium לסוג אחר של דגני - רפרף), הוא לשון נופל על לשון, ושם הצמח המלא הוא בעצם: "דוחן דמוי-דוחן".
דוחן הוא סוג עתיר מינים והוא כולל קרוב ל-450 מינים מוסכמים ויותר מ-3,500 שמות נרדפים (synonym). בישראל נאספו 7 מינים.
כתב דרור מלמד