לשון-כלב כרתית היא צמח זיפני דו-שנתי זקוף, מסתעף מבסיסו, גובהו עד 80 ס"מ. עלי הבסיס ערוכים בשושנת, מוארכים, נישאים על פטוטרות. עלי הגבעול מסורגים, יושבים, חובקים את הגבעול, והם קצרים יותר ככל שהם גבוהים יותר על הגבעול. כל העלים מכוסים שערות קטנות מהודקות, המקנות לצמח גוון מאפיר ומגע מחוספס קלות (כלשונו של כלב, מכאן השם).
לשון-כלב כרתית פורחת באפריל–מאי. הכותרת משפכית עד גלגלית, האבקנים אינם בולטים מצינור הכותרת. צבע הכותרת כחול-אפור, עם עורקים מסתעפים בצבע כחול עז. בעודה בניצן הכותרת אדומה, והיא משנה את צבעה בשלב מוקדם במהלך הפריחה. הפרי בן 4 פרודות גדולות (4–5 מ"מ), ביציות, מכוסות בצפיפות בזיפים מאונקלים, המיטיבים להיאחז בפרוות בעלי-חיים או בגרבי מטיילים.
לשון-כלב כרתית גדלה בצדי-דרכים ובבתה. היא נפוצה בכל אזורי הארץ הימתיכוניים ואף בשולי המדבר. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות הים התיכון והמזרח התיכון.
בסוג 60 מינים, בארץ - 2.
כתב: מייק לבנה