עשב חד-שנתי או דו-שנתי גבוה (עד 4 מ' במקרים קיצוניים), הפורח בעיצומו של קיץ בזכות הסתגלויות מפליגות לתנאי יובש. העלים התחתונים עולים בחורף כשושנת בבסיס הצמח, ובצעירותם הם טובים למאכל. המין קרוב לחסה תרבותית, הכלאות ביניהם פוריות, ונראה שהחסה התרבותית, שהייתה מקובלת למאכל עוד מימי הקיסרות הרומית, פותחה ממין זה או ממין אירופי קרוב לו. מקור השם חסה הוא תלמודי (מסכת פסחים), אף כי יש חוקרים המפקפקים בזיהויו של צמח זה עם החסא הנזכרת בתלמוד.
מדוע מצפן?
השמש היא מקור האנרגיה לכל צמח, אך היא גם מחממת ומייבשת. בחסת המצפן התפתח מנגנון המביא לידי ניצול טוב ולקליטה מקסימלית של קרינת השמש בבוקר ובערב, כאשר לא חם כל כך ואין היא מייבשת יותר מדי, ועם זאת לקליטת מינימום של קרינה בצהריים. איך? העלים של חסת המצפן אינם פרושים אופקית במקביל לפני הקרקע, אלא אנכית, בניצב להם. כמו-כן הם פונים מהגבעול צפונה ודרומה, לא מזרחה ומערבה. תופעה זו גורמת לכך שתיפול קרינה מקסימלית על העלה, בניצב לו, בבוקר ובערב, כשהשמש במזרח או במערב והיא נמוכה מעל לאופק; ואילו בצהריים, כשהשמש בדרום והיא גבוהה, תיפול הקרינה כמעט במקביל לשטח פני העלה. במבט מעמיק ניווכח כי פנייה זו של העלים היא אקטיבית, שכן הצמיחה המקורית של העלה, כפי שמתבטא בבסיסו, היא ל-4 רוחות השמיים חליפות, והעלה אופקי ביסודו. רק המשך הצמיחה "מעוות" את העלה, מטה אותו וגורם לו סטייה מכוונת כך שיתווה עמדה כפי שתוארה. וכך מפנה העלה את צדו הרחב לשמש, לקלוט קרינה מקסימלית בבוקר ובערב, ואת צדו הצר אליה לקלוט קרינה מינימלית בצהריים.
אפשר להבחין ב-3 שלבים שונים מאוד זה מזה במהלך גידולו: תחילה עולה מבסיס הצמח שושנת-עלים; בהמשך מתרומם עמוד-פריחה עם עלים (וכאן בא לידי ביטוי נושא המצפן); ולבסוף מגיע שלב הפריחה ועשיית הזרעים, ובשלב זה הצמח רותמי*, עליו קמלים. העלים ואריאביליים, שונים מפרט לפרט, מכמעט תמימים ועד מפורצים עמוקות, כינוריים. שוליהם משוננים קלות. העורק הראשי בולט בצדם התחתון והוא זיפני-קוצני. העלים והגבעולים מטיפים מיץ חלבי בהיפצעם. הגבעול אינו מסתעף לרוב, ורק התפרחת מסתעפת בחלקו העליון של הגבעול, וכך נוצר מִתְאָר של צמח המתרחב למעלה בדמות ביצה דלילה היושבת בראש מקל צר.
הצמח פורח מיולי עד אוקטובר, כולל חודשי הקיץ החמים והיבשים. התפרחות קטנות, קוטרן 8 עד 15 מ"מ, דלות-פרחים (12 עד 18), כל הפרחים לשוניים, צבעם צהוב חיוור. הפרח הבודד קצר-חיים, נפתח בבוקר ונובל אחרי שעות אחדות. ההפרייה עצמית, כמעט בלעדית. הזרעונים נפוצים ברוח בעזרת ציצית לבנה. התפוצה יעילה מאוד.
תפוצת המין ימתיכונית, אך הוא חודר גם למדבר. הוא שכיח מאוד בכל חלקי הארץ פרט לדרום הנגב. מאכלס בתי-גידול עם משק-מים משופר: סמוך למקור-מים (בחגורה החיצונית של החיגור סביב המים) ובקרקעות מוצפי-חורף. מתנחל זריז באדמות מופרעות: צדי-דרכים, שדות נטושים, שדות מושקים ("עשב-רע"), ערימות-פסולת, מעזבות, תִּלֵי-אשפה, עקבות-דחפור.
תפוצתו העולמית משתרעת על פני חלקים נרחבים של העולם הישן. בסוג 100 מינים, בארץ 7.
כתב מייק לבנה