תכלתן מזרחי

רק משפחת הזיפניים יודעת להגיש פרח עם צבע תכול-שמים טהור כזה! עשבוני רב-שנתי זקוף, מסועף-מבודר של מרומי החרמון, גובהו 30–50 ס"מ. שמו העברי מציין את צבע הפרח, שמו הלועזי מנציח חוקר בשם ברונר. העלים מסורגים, גדולים ושעירים, אך שעירותם אינה כה קשה וזיפנית כמו של מינים אחרים במשפחה. פורח באפריל–יולי. הפרח נכון, דמוי-מסמר, עם 5 עלי כותרת ו-5 אבקנים, קוטרו כ-5 מ"מ. צבעו מזכיר את צבעם של פרחי הסוג המפורסם זכריני, אף הוא בן אותה משפחה. בפתח לוע הכותרת צומחים 5 קשקשים לבנים, המגינים על הצוף בפני התייבשות ובפני חומסי-צוף. רק מאביק שכוונתו רצינית יודע לחדור מבעד למחסום זה. לפרי 4 פרודות, ולכל אחת צמוד ליזוזום, היינו גופיף שומני החביב על נמלים, ובזכותו הן מפיצות את הזרעים, אוכלות לתיאבון את הליזוזום, ומניחות לזרע, העטוף קליפה קשה שאינה חדירה לנמלים. גדל לרגלי סלעי גיר ובמיוחד סלעי דולומיט מרום של 1400 מ' ומעלה. מחליף בבית-גידול זה את הסינפיטון, בן אותה משפחה, הגדל ברום נמוך יותר ונפוץ ברבים מאזורי הארץ דרומה ומערבה יותר. המין גדל גם בחורן ובאדום, אך לא בארץ-ישראל המערבית. בסוג 4 מינים, הנפוצים בהרים בקווקז ובסיביר. מכאן שהמין שלנו הוא המערבי בסוג, והשם "מזרחית", שהוענק לו על ידי חוקרים אירופיים שארצנו היא מזרח עבורם – אינו קולע. כתב מייק לבנה