הסוג שמשון כולל 100 מינים, מהם 12 בארץ – 8 רב-שנתיים ו-4 חד-שנתיים. החד-שנתיים גדלים בעיקר בתחום הימתיכוני, הרב-שנתיים – במדבר או בקרקעות דלות. מרכז הסוג בארצות הים התיכון וסביבותיו, אך הוא חודר גם צפונה ודרומה.
העלים נגדיים. הפרחים קצרי-חיים, כמה שעות בלבד, נפתחים בבוקר ונובלים במשך אותו היום. מכאן שם הצמח, שפרחיו נפתחים עם זריחת השמש, או שמא בהיותם צהובים כשמש? הפרח דו-מיני, עם 5 עלי-גביע בלתי שווים: 3 פנימיים רחבים ו-2 חיצוניים, צרים; 5 עלי כותרת, לרוב צהובים; אבקנים רבים, והם מספקים מזון בשפע לחרקים שוחרי אבקה. אין צוף. במינים רבים נצפתה האבקה עצמית. הפרי הוא הלקט, והוא עטוף בעלי הגביע הפנימיים ונפתח ב-3 קשוות. הצמח היבש על פריו ציורי ויפה, חביב על אוספי צמחים יבשים באגרטל.
במינים אחדים נמצאה מיקוריזה (שיתוף בין שורשי הצמח לבין פטריה, לתועלת שני הצדדים). משפחת הלוטמיים בסדרת הסגליים נפוצה באזורים חמים בחצי הכדור הצפוני, ובה 8 סוגים, 200 מינים.
המין שמשון הדור צובע בפריחתו את נופי הר הנגב בשלל צבעים נהדר באביב של שנים גשומות. פריחתו שופעת בגוני ארגמן, סגול, ורוד ולבן. מרכז הפרח כהה מן ההיקף. צפיפות שיחיו ופרחיו עושים אותו למחזה מרהיב, המצדיק עליה לרגל במיוחד ליהנות מזיוו. הפרח גדול, קוטרו 30 מ"מ. התפרחת עקרבית: מעבר לפרח הפתוח יושבים על גבעול כפוף, גלול כעוקץ-עקרב, הפרחים של הימים הבאים, שייפתחו כל אחד בתורו. פורח מינואר עד מאי.
שלושת עלי הגביע של הדוּר הפנימי מצויירים בעורקי-אורך בולטים, והם גדלים לאחר ההפריה של הפרח והופכים שלפוחיתיים וקרומיים. עורקיהם מתבלטים, והפרי כולו נראה כשלפוחית קרומית שקופה, המקושטת בעורקים חומים–אדומים. מכאן שמו הקודם של המין – שמשון השלחופיות.
זהו בן-שיח נשיר-קיץ שכיח בנגב ובסביבותיו, והוא חודר גם צפונה עד הרי יהודה והשפלה. גובהו 20 ס"מ, עליו מאפירים. על שורשי הצמח גדלה בשיתוף (סימביוזה) פטריה טעימה למאכל בשם כְּמֵהַת-השמשון. שכיח בכתמים בערבות ובבתות בכל חלקי הנגב וגם מעט צפונה.
תפוצתו העולמית משתרעת בארצות המזרח התיכון.
כתב מייק לבנה