חצבים חוורים מלאים קטמא
במעקב אחר תום עונת הפריחה של החצב (Urginea maritima ) ועליית מבשרי חורף של סיתונית בכירה, ואחריו סיתוונית היורה, גילו הראובנים חצבים במדרון הר הבית:
"ומה השתוממנו למצוא פעם בצלע המזרחית של הר המוריה מפקעיהם הלבנים של פרחי החצב בחדש חשון! האם לא נשתנו סדרי בראשית?...
הרי שהם עומדים להפריח עד אמצע כסלו וחנוכה!" הראובנים פתחו את הפקעים וגלו בהם כעין פיח, מחלה הגורמת לריקבון האבקנים והשחלה ומונעת המשך התפתחות הזרע, אף על פי כי מבחוץ נראים לבנים.
"ויתעורר בלבנו רגש כאלו רמונו אלה,
"אין תוכם כברם" אמרנו. וכברק עברו לפנינו דברי רז"ל:
"אחזו ליה בחלמיה חצבי חורי דמלין קיטמא". (נראו לו בחלומו חצבים חורים מלאים בפיח (בבלי, ברכות ב' וכ"ח א) קיטמא –פיח כבר בתרגום יונתן ל"פיח הכבשן" בשמות ט י.
"ונברך את החצבין חיורין הללו שהאירו את עיננו במקום הזה".
מדובר ברבן גמליאל הנשיא שהיה ידוע בקפדנותו והכריז: "כל תלמיד שאין תוכו כברו אל יכנס אל בית המדרש", החלטה זו בשרשרת מעשיו, הובילה את תלמידיו להחליפו ברבי אלעזר בן עזריה.
השינוי הביא להוספת תלמידים רבים לבית המדרש ואף רבן גמליאל הצטרף כתלמיד. מראה הספסלים מרובי תלמידים גרמו לו לרבן גמליאל צער: "שמא מנעתי חלילה תורה מישראל". לאחריו חלם רבן גמליאל חלום שהניח את דעתו: "אחזו ליה בחלמיה חצבי חיורי דמלין קיטמא". פרשנים הצביעו על החצב ככד, כלומר כדים לבנים מלאים פיח.
הראובנים גרסו כי כד מלא פיח לא מביע את העיקר שהוא התלמידים ממשיכי הדרך. לשיטתם, רבן גמליאל שהיה ידוע בדרכו ללמד תלמידים תוך המחשה בטבע,
כפי שניתן ללמוד מתשובתו לתלמיד בעזרת הצלף(Capparis). רבן גמליאל לא הסתפק בציון שם הצמח,אף על פי שהיה מוכר, אלא הקפיד לצאת עם התלמיד אל הטבע ולהראות לו את הצמח. "נפק ואחוי ליה את הצלף" (בבלי, שבת ל ע"ב) ובתרגום: יצא והראה לו צלף.
הכיר את התופעה לפיה פרחי חצב נראים יפים מבחוץ, אך חיצוניותם אינה מעידה על תוכם הפגום שאינו מאפשר המשכיות, מראה התואם את המסר המרגיע בחלומו, שאם אין תוכם של התלמידים כברם; התלמידים לא יעשו פירות, כשם שפרחי החצב הפגועים לא יגיעו לכלל פרי.
הראובנים זהו את ה"קיטמא" כפטריות מקרוסקופיות Ustilago urginei, שחוקרים לא הכירו עד אז בארץ.
(תודה לשרה'לה אורן ולבשמת סגל ששלחה לנו את הכתבה)
