את הדרך המחברת בין פרת – העיר הגדולה במדינת מערב אוסטרליה, לבין אלבני – העיר הראשונה במדינת מערב אוסטרליה, ניתן לעשות בכביש מס' 1 שחוצה את אזור היערות. כפי שתראו בתמונה זה כביש צר של מסלול אחד, אבל התנועה לא רבה. יש להיזהר במיוחד לאחר השקיעה מקנגורו שקופצים לפני המכונית. ראינו כמה כאלה הרוגים על הכביש. אפשר גם ללכת בשביל שנקרא Bibbulmun Track שארכו 1000 ק"מ. הוא מקביל לשביל ישראל שלנו, נבנה בידי המשרד להגנת הסביבה והרבה מטיילים גאים על כך ש"עשו" אותו לכל ארכו. הסימון שלו הוא המשולש עם הנחש שמודבק על גזעי העצים לאורך הדרך. היערות כאן נשרפים לעתים מזומנות, אם בגלל סערות ברקים יבשות ואם בגלל מעשי ידי אדם. לדברי ההיסטוריונים נהגו האבוריג'ינים הילידים לשרוף את היערות במכוון כדי לפתוח אותן למעבר ולשטחי עשב לקנגורו וציפורי האמו שהיו נוהגים לצוד. גם המתיישבים האירופים נהגו כך ושמרו על שטחי מרעה פתוחים לעדרי הבקר שלהם. רק לפני כארבעים שנה נכנסו לתקפם חוקים לשמירת הטבע שאוסרים על שריפות והיערות התחדשו ונעשו לחורשים צפופים ובלתי ניתנים למעבר. המשרד להגנת הסביבה עורך שריפות יזומות להקטנת הסכנה אבל לאחרונה שתי שריפות יצאו משליטה ונשרפו שטחי יער גדולים. אחד מהצמחים המותאמים לשריפות הוא Kingia australis שנראה דומה לצמח שתיארתי בכתבה הראשונה שנקרא Grass Tree ושמו המדעי Xanthorrhea, אבל רחוק ממנו מבחינה סיסטמטית. גם הוא מין יחיד במשפחה מיוחדת משלו אבל התפרחות שלו שונות לגמרי. בתגובה לשריפה מתעוררות המון תפרחות סביב הקודקוד. מראש הצמח יוצאים שרשי אוויר שמשתלשלים בין בסיסי העלים וסופגים רטיבות וחומרי הזנה מהגשמים והאבק. חנייתנו הראשונה הייתה בעיירה פמברטון, שהייתה בעבר עיירה של חוטבי עצים. ליד העיר הקימו סכר ונוצר אגם מלאכותי שמספק מים לתושבי האזור. האגם עטור יער של עצים זקופים של אקליפטוס שנקרא בשם העממי קארי E. diversicolor. ביקשתי מנירה לעמוד ליד העצים כדי שניתן יהיה להתרשם מהגובה והעובי של הגזעים. נהנינו מטיול ערב עד השקיעה ביער שמהדהד מקולות של תוכים מצבעים שונים. בתת יער הרבה שיחים של Macrozamia שנראה כמו דקל, אבל הוא קרוב של צמחי הציקס מחשופי הזרע. הצמח כולו רעיל. העלים גורמים לפגיעות מהערכת העצבים של הבקר שאוכל אותם. גם הפירות רעילים ובתחילת ההתיישבות היו מקרי הרעלה עד שאירופאים למדו מהילידים כיצד לשטוף את הרעל לפני הבישול. פגשתי גם זלזלת מטפסת על הקליפה המחוספסת של הקזוארינה. כל הצמחים כבר גמרו לפרוח ופיזרו זרעים. אחד השיחים שעדיין היו בפריחה הוא פרפרני Oxylobium capitatum שהפרחים שלו צהובים עם כתם אדום ולכן השם העממי שלו הוא bacon & eggs. אחד הדברים שיש לעשות בשטחי יער כאלה הוא לקיים תצפיות למקרי שריפה. כי היו חוטבי עצים ביער ואנשים אחרים. אז איך אפשר לראות מסביב בשטח יער כל כך צפוף? בחרו שלושה עצים שעומדים על ראשי גבעות בקרבת העיירה ותקעו בהן מוטות שישמשו כמדרגות ובראש העץ הציבו סוכה. הצופה היה עולה לראש העץ, יושב שם ומסתכל למרחק. בתמונה אתם רואים את אחד העצים האלה שגבהו 65 מטרים (כמו בית בן 15 קומות בערך). כיום התיירים (האמיצים) יכולים לטפס במדרגות ולעלות על העץ, ויש לא מעט כאלה. מדרום מערב לעיירה משרע "מישור החוף" שהוא שטח מיוער בצפיפות ולא ניתן למעבר. הדרך היחידה לחצות אותו זה בשייט לאורך נהר Donnely. המישור, כשמו כן הוא, והפרשי הגובה לאורך הנהר הם של מטרים ספורים לאורך כמה עשרות ק"מ. לכן הזרימה אטית ושפך הנהר נסתם בחולות מהים. זה דומה מאוד למצבו של נחל אלכסנדר בעמק חפר, אבל לזה שכאן הייתי קורא "אלכסנדר הגדול". גם כאן השפך נסתם ופני המים בנהר עולים, עד שה"פקק" נפתח והנהר מאבד גובה בבת אחת. פגשנו באמצע הנחל את הציפור הגדולה Australasian Darter ששמה המדעי Anhinga novaehollandiae. בכל אחת מהיבשות יש ציפורים מהסוג הזה שניזונות מציד דגים. הן ידועות בכך שכנפיהן לא משומנות ולאחר צלילה הן מייבשות את הכנפיים בשמש. ליד השפך עצרה הסירה שלנו בקרבת הגדה ויכולנו לטייל על חוף האוקיינוס. בחגורה הראשונה פגשתי את הדו-פרק חופי, ממש כמו אצלנו. בהמשך עוד מינים וביניהם מורכב נמוך ושעיר עם תפרחות צהובות, בשם Arctotheca populifolia. במקורו הוא צמח דרום אפריקאי שפלש לחופים של מערב אוסטרליה..
בניגוד לחוף החולי שבשפך נהר דונלי וסלעי הכורכר שבסביבתו, מערבה יותר בכוון העיר אלבני, יש בחופים סלעי בזלת וגרניט. במקום שהיינו בו סלעי הבזלת האפורים מזכירים פילים ענקיים לכן נקרא החוף Elefant Rocks. פגשתי שם בין הסלעים, ממש קרוב למים סולני עם פרחים לבנים גדולים בשם Anthocercis viscosa subsp. viscosa - Sticky Tailflower. למדקדקים מביניכם, תת-המין הזה גדל רק בסביבת העיר אלבני. מערבה יותר גדל בשטח מצומצם תת-מין אחר. בקרבת העיר אלבני היה רכס דיונות שאיים לכסות את הנמל והמתיישבים האירופים החליטו לעצור אותו. כח העבודה הזול שהיה להם, פושעים שנשלחו לכאן מבריטניה וילידים הועסק בעבודות של שתילה ופיזור ענפים לעצירת החולות. יחד עם הענפים הובאו זרעים רבים וכיום השטח מכוסה כולו בחברת שיחים צפופה. גם צמחים שבפנים הארץ הם עצים גבוהים נראים כאן כשיחים שרועים בגלל הרוחות שנושבות מהים. את הרוחות האלו מנצלים כיום להנעת טורבינות רוח שעומדות לאורך הרכס. העיר אלבני הייתה הישוב הראשון של לבנים באזור זה. שם היית החווה החקלאית הראשונה שכיום הבניינים שלה הם אתר לתיירים. לידם גדלות שתי וושינגטוניות שניטעו לפני 180 שנה. עיקר פרנסת תושבי בעיר היית העל ציד לווייתנים עד שלפני כ-40 שה אוסטרליה חתמה על האמנה האוסרת ציד לוויתנים. ביהח"ר ששימש לעיבוד הלווייתנים שניצודו הפך למוזיאון וניתן לרואת בו בין השאר שלדי לווייתנים מהמינים השונים. נחזור לשמורת יער מיוחדת שישנה ב"עמק הענקים" (Valley of the Giants) שגדלים בו עצי Red tinglewood שהם אקליפטוסים מהמין E. jacksonii. עצים זקופים וגבוהים עם קליפה מחוספסת. לטובת התיירים בנו מסלול הליכה ממתכת שמטפס לגובה 40 מ' בין הצמרות ומאפשר מבט מיוחד אל קטע זה של היער. הזדמנות לראות את מה שרואות הציפורים. המסלול משופע וניתן לעבור אותו אפילו בעגלות נכים. אזהרה, הוא מתנדנד קלות ויכול להיות מפחיד. אחד מסימני ההיכר של העצים מהמין הזה הוא שהליבה של הגזע נרקבת ומתפוררת ונשרפת, אך למרות זאת העצים ממשכים לצמוח. ניתן לראות רבים כאלה שהגזע שלהם חלול. קטע היער האחרון שביקרנו בו הוא בפארק שבגבעות Porongurup שהן אחד הרכסים שנוצרו לפני כ-150 מליון שנה כאשר יבשות אוסטרליה ואנטארקטיקה התחככו זאת בזאת עוד כשהיו חלק מיבשת אחת בשם גונדוואנה. הרכסים בנויים סלעי גרניט עם הרבה דייקים בכל מיני צבעים. מראש הגבעה משתקף נוף המישור החקלאי מסביב ובאופק הרכס הבא של גבעות גרניט בשם Sterling Ridge. כל האזור היה מכוסה בעבר ביערות וחורשים והמתיישבים האירופים ביראו אותם באמצעות טרקטורים שגררו שרשרות כבדות שעקרו את העצים והשיחים. כל החומר העקור נשרף והשטח הוכשר לשדות חיטה ומטעים. בשדות החיטה, שרובם כבר נקצרו בעונה זאת של תחילת קיץ, נשארו הרבה עצים ביניהם בולטים עכשיו בפריחתם שיחי או עצי Christmas Tree שהם טפילי שורש מהמין Nuytsia floribunda. הזכרתי כבר צמח זה בכתבה על הגן הבוטני בעיר פרת. אחרי שהם מתיישבים על השורש של אחד העצים או השיחים בסביבה, הם מפתחים את מערכת השורשים וממשיכים לחיות גם לאחר שנוף הפונדקאי שלהם נכרת. כך מוצאים אותם פורחים באמצע השדה או בצד הדרך בלי פונדקאי לידם. הם קיבלו את השם עצי חג-המולד כי הם בולטים מאוד בפריחתם הצהובה-כתומה בעונה זאת של השנה, בה כמעט שום עץ אחר לא פורח, פרט לאחד ממיני הבנקסיה שפרחיו לבנים.
