מורכבות הפרח של קצח השדה

הוא לא בררן, זרעיו בעלי יכולת לנבוט בקלות, והצמח גדל ופורח בין מתחרים רבים חד ורב שנתיים. גם בתנאים קשים של קירבה לים, הוא משגשג ומיטיב לפרוח.
לקצח הזה צורות אקולוגיות (אקוטיפים) מקומיות המתאימות לתנאי המקום, לדוגמא הצמחים מאוכלוסיית חוף הים נמוכים מאד ובשרניים.
עונת הפריחה של קצח השדה היא בתחילת הקיץ, כאשר מרבית בני משפחתו מהנורתיים כבר מזמן הפיצו זרעים.
צילום מספר 1 בגלריה למטה  : פרח של קצח השדה בשיא פריחה

הצמח הוא חד שנתי. עלי הבסיס שלו גזורים. הגבעולים נושאי הפרח דקים ונוקשים, עליהם מתפתחים עלים פשוטים קטנים וקשים המסודרים לסרוגין על הגבעול. הפרחים דו מיניים, בודדים, נישאים בקצות הענפים. עם היפתח פקע הפריחה, מתפשקים בהיקף חמישה עלים מעוגלים המסתיימים בקצה מחודד בגוון לבן תכלת עד סגול. עלים אלה הם עלי גביע צבעוניים, שהתחפשו לכותרת, הם מגדילים את שטח הפנים של הפרח ויוצרים בסיס רחב ליתר חלקי הפרח.
עלי הכותרת מסודרים בדור מעל הגביע ומספרם חמש. הם שינו צורה והפכו לצופני עטיף. בסיס הצופן צר ובהמשך הוא מתכופף מעלה בזוית של 90 מעלות בצורה של ברך. הברך היא טיפוס של דורבן שעל פתחו סוגר מכסה הקשור לציפורן. הברך מתרחבת לשתי אונות צמודות מעוגלות, המפוספסות בצבע לבן צהבהב וסגול. כל אונה מסתיימת בציפורן זקורה כלפי מעלה. למראית עין נראות אונות הצופנים כמו כנפים מפוספסות של חרק. (צילום מס' 2)
צילום מספר 2 בגלריה : עלה כותרת שהפך לצופן

בדורים הפנימיים הבאים מסודרים אברי המין של הפרח. השלב הראשון בחיי הפרח הוא זכרי. בתחילה, מקובצים יחד 48 - 50 אבקנים זקופים, סביב עלי השחלה. רק קצות מקורי עלי השחלה בולטים מעט מעל המאבקים.
אורך אבקן בשל הוא 13-12 מ"מ. הזיר ארוך בעוד המאבק קצר כ-2 מ"מ בלבד. צבעם ירקרק צהוב. האבקנים מסודרים בפרח בטור של 6 אבקנים זה אחרי זה. סה"כ שמונה טורים המסודרים בהיקף, סביב חמישה שחלילים שהם עלי השחלה. (צילום מס' 1, ו-3).
צילום מספר 3: אבקנים צמודים לשחלה

עם הבשלת האבקן הקיצוני בכל טור, משתנה צבע המאבק לצהבהב. הזיר מתארך ומתכופף לצורה קשתית אחורנית אל עבר הצופנים. הלשכות נפתחות ומפזרות בבת אחת גרגירי אבקה רבים לסביבה (צילום מס' 4).
צילום מספר 4: מאבק מרוקן מלשכתו גרגירי אבקה

עם פיזור גרגירי האבקה, מתיישר האבקן ונשכב על הגביע (צילום מס' 1). האבקן הבא בתור שהבשיל, מתנהג באותה צורה. הוא מפזר את תכולת גרגירי האבקה שבלשכות שלו ומצטרף אל האבקנים מקבוצתו שזקנו. בסוף תהליך הבשלת האבקנים ופיזור האבקה, נוצרות שמונה קבוצות של אבקנים זקנים בהיקף הפרח. בכל קבוצה שישה שבעה אבקנים (צילום מס' 1).
שחלת הפרח עילית ונמצאת במרכז הפרח. היא מורכבת מחמישה שחלילים (עלי שחלה) כל שחליל מאוחה חלקית ולו מקור ארוך. בטרם בגרותה, בשלב הזכרי בפרח, חבויים השחלילים בין האבקנים. לאחר הבשלת כמה דורי אבקנים, מתארכים חמשת מקורי השחלילים ומתפשקים לצדדים (צילום מס' 5). זהו השלב הנקבי בפרח.
גרגירי אבקה רבים שפוזרו, נדבקים על כל חלקי הפרח ועל השחלילים. אלה שנדבקו והצליחו לנבוט ולהפרות את הביציות, יהפכו בהמשך לזרעי הקצח. מתפתח פרי מפוחית ובו זרעים כדוריים.
צילום 5: שחלילים מפושקים אליהם צמודים גרגירי אבקה

בתחילה, הנחתי שהקצח מואבק ע"י חרקים. על כן בזמן צילום הפרחים חיפשתי חרקים מבקרים. אמנם הפרח חסר ריח מושך, אך הוא מכיל צוף הנראה לעין המשמש מזון לחרקים.
ביקרתי פרחים בבוקר ולפנות ערב. למרות השעות השונות בהם נערכו הצילומים לא הצלחתי לתעד נוכחות חרקים.
הגדלת הצילומים אפשרו לי לזהות שפיזור גרגירי האבקה בפרח נעשה ע"י האבקנים עצמם במנגנון מאד מתוחכם. התחכום הוא במיקום המורכב של כל אבקן כבר מהשלב הראשוני כאשר הם זקופים בגוש סביב הצלקות. בהמשך, תנועתם כלפי הצופנים עם הבשלת גרגירי האבקה, פתיחת הלשכות, ופיזור גרגירי אבקה לכל עבר. ברוב הצילומים בשלב הזכרי של הפרח תועדו גרגירי אבקה רבים שדבקו בכל חלקי הפרח. אם כך מדוע צריך הפרח להשקיע אנרגיה ביצירת צוף במבנה מורכב כל כך מבלי שינוצל לתועלת הצמח? על כך אין לי תשובה. יתכן שמבקרי הפרח באים בלילה או שהם הפכו לנדירים ביותר.

מקורות:
זוהרי, מ., 1982: "כל עולם הצמחים" הוצאת עם עובד.
פינברון דותן, נ., דנין, א., 1991: "המגדיר לצמחי בר בארץ ישראל", הוצאת כנה ירושלים.
פאהן, א., 1987: "אנטומיה של הצמח", הוצאת הקיבוץ המאוחד.

כתיבה וצילומים: ערגה אלוני