ברוש לוזיטני הוא מחטני שמוצאו במקסיקו ומרכז אמריקה. שם המין מתייחס לאזור לוזיטניה שהוא שם מתקופת רומא העתיקה לאזור בחצי האי האיברי שכיום נמצאת בו פורטוגל וחלק מספרד. שם זה ניתן לו היות והוא הובא לשם במאה ה-17 עוד לפני שהמין תואר למדע ונקבע שמו המדעי.

בית-גידולו הטבעי הוא על קרקעות עניות וסלעיות המתפתחות על-גבי סלעי-גיר או סלעי-יסוד. הוא גם מופיע כחורש דליל על-גבי מדרונות ומצוקים בערוצים. הוא גדל בגבהים שבין 1000 ל-4000 מ' מעל-פני-הים. יש בגואטמלה עצים שקוטר גהגזע שלהם בגובה החזה הוא 2 מ' וגובהם מגיע ל-60 מ'.

ברוש לוזיטני ניטע למטרות מסחריות בגבהים של 3300 מ' בקולומביה, בוליביה ודרום אפריקה ובגובה פני הים בניו-זילנד. בקולומביה הוא משמש כמשבר-רוח ומונע סחף. הוא ניע כעץ נוי בגובה פני-הים באזורי אקלים ממוזג והצליח בהם מאוד בפורטוגל, ארגנטינה, טקסס, והאיים הבריטיים, בהם הוא מגיע לגובה 30 מ'.

ברוש לוזיטני הוא מחטני ירוק-עד שמגיע בדרך כלל לגובה 40 מ'. צמרתו פיראמידלית בעצים צעירים הופכת שטוחה עם התבגרותם. הענפים פונים לצדדים וכלפי מעלה וקצותיהם שמוטים. העלווה גדלה על ענפונים צפופים שצבעם מירוק כהה לירוק-צהבהב. העלים בצורת קשקשים ביציים עם קצה מחודד, באורך 2 – 5 מ"מ והם יוצרים מבנה עגלגל ולא שטוח. קליפת הגזע של עצים צעירים חלקה וצבעה כתום-חום עד חום-אדמדם. עם התבגרות העץ היא מפתחת חריצי אורך וצבעה משתנה לאפור.

האצטרובלים הזכריים נראים כקצוות תפוחים של הענפונים והם משחררים בזמן הפריחה ענני אבקה צהובה. האצטרובלים הנקביים כדוריים, בקוטר 12 מ"מ בצבע ירוק-כחלחל בתחילה ומשתנים לצבע לחום-כהה עם ההבשלה, כשנתיים לאחר ההאבקה. בכל אצטרובל 6 - 8 קשקשים שבמרכזם חוד קשה. בכל אצטרובל כ-75 זרעים שצבעם חום והם מפרישי שרף, אורכם כ-4 מ"מ ולהם כנף צרה. חלק מהאצטרובלים נפתחים ומפזרים את הזרעים ואחרים נשארים סגורים על-העץ עד שהעץ נשרף, תכונה המאפשרת להם לאכלס מחדש את אזור היער שנהרס בשריפה. בדומה למה שקורה בעצי-אורן ירושלים.

ברוש לוזיטני  גדל באזורים לחים בהם כמות המשקעים בין 1000 ל- 1500 מ"מ בשנה ומשך העונה היבשה איננו יותר מחודשיים שלושה. הוא גדל גם באזורים לחים מאוד שבהם עד 4000 מ"מ משקעים בשנה. בדרך כלל איננו ניזוק מתקופה קצה של שלג או קפאון, אך בכך יש הבדלים בין האוכלוסיות ממקורות שונים. הוא אינו עומד בהצפה ומליח מאוד על קרקעות סיאן פוריות, עמוקות ומנוקזות היטב שתגובתן ניטרלית או חומצית מעט.

ישנם שני זנים מוכרים, אשר יש בוטנאים המתייחסים אליהם כאל מינים נפרדים:

ברוש לוזטני מזן לוזיטני, נקרא גם ברוש לינדליי או ברוש מקסיקאי. העלווה שלו יוצרת צורה תלת-ממדית עם ענפונים בשני מישורים. הוא גדל בשטחים צחיחים בתחום נרחב מאזור סיירה-מדרה במקסיקו ודרומה עד ניקרגואה. לפי ארגון שמירת הטבע הבינלאומי, זן זה איננו נמצא בסכנה.

ברוש לוזיטני מזן בנתהמי נקרא גם ברוש בנתהמי. הענפונים שלו שטוחים וגדלים במישור אחד. הוא גדל רק באזורים בהם כמות המשקעים גדולה יותר בדרום מקסיקו. לפי ארגון שמירת הטבע הבינלאומי, זן זה נמצא בסכנת הכחדה שאיננה חמורה עדיין.

בדרך כלל מרבים את הברוש הלוזיטני מזרעים אך ניתן לייצר גם ייחורים  מניצני-שורש. אין צורך בטיפול בזרעים לזירוז נביטה, אך על-מנת לקבל נביטה אחידה מומלץ להשאיר את הזרעים בחול רטוב בקור למשך 30 יום. הנביטה לאחר 20 – 30 יום בשיעור 30% – 45%. לאחר כשבוע מגיעים הנבטים במנבטות לגובה 5 – 7 ס"מ שהוא הזמן המתאים להעתיק אותם למכלים עם קרקע מנוקזת היטב.

ברוש לוזיטני הוא אחד המחטניים הראשונים שהובאו מאמריקה לאירופה, לפורטוגל בשנת 1634 ולאנגליה ב-1682. הוא כיום הברוש האמריקאי בעל החשיבות הרבה ביותר מבחינה מסחרית שניטע בשטחים נרחבים בדרום-אמריקה, אפריקה, אסיה ומקומות אחרים. זנים ממקור מקסיקאי, מהירי צמיחה ועמידים ליובש הועברו למקומות רבים בעולם. לאחר 10 שנים ניתן לייצר מעצי ברוש לוזיטני עמודים ולאחר 20 שנה הוא יכול לשמש כעץ לכל מטרה. האו גדל כעץ נוי ולמטרות ייצור עץ בשטחים נרחבים באזורים חמים, ממזוגים וסוב-טרופיים ברחבי העולם.

בקוסטה-ריקה ברוש ליזטני מהווה את עץ חג-המולד הפופולארי ביותר. הוא נפוץ מאוד בגנים עירוניים ומשמש גם כגדר חיה בגלל ענפיו הסבוכים. הוא נכרת באופן מסחרי במקסיקו ובגוואטמלה והעץ שלו בעל פספוס עדין וישר. הוא משמש לבניין, לריהוט ולייצור עמודים וסמוכות. הוא מתאים גם לריצוף, לבניית סירות, אניות וכלי רכב, לכלים חקלאיים קופסאות וארגזים קישוטים, צעצועים, חריטות, לציפוי ועץ לבוד ועוד. העץ משמש גם לייצור נייר וכעץ להסקה. לעץ הטרי יש ריח קל של ארזים.

שמן אתרי מהעלים והענפים של עץ זה משמש כתוסף וכבושם בתעשיית הסבונים, מטהרי אוויר, דיאודורנטים ומוצרי קוסמטיקה אחרים. הוא משמש גם לטיפול בראומטיזם, בשיעול וכמונע דימום. באדים של משרת עלים משתמשים לטיפול בשפעת. יש שבטים במקסיקו שמשתמשים בעלים כנגד סרטן, בקמרון משתמשים במיץ מהעלים לטיפול במחלות עור והעלים משמשים להגנה על דגניים בזמן האחסון בפני חרקים.

משפחת הברושיים כוללת 7 תת משפחות המכילות 27-30 סוגים ובהם 130-140 מינים. למשפחה זו משתייכים העצים הגבוהים והגדולים ביותר בעולם – הסקוויה הנאה והסיקוודריון הענק. הברוש עצמו הוא סוג בתת משפחה הנקראת אף היא ברושיים והכולל 29 מינים מהם 18 גדלים ביבשת אמריקה והשאר בעולם הישן.

במקרא מופיע "ברוש" עשרים פעם כשברוב המקרים הוא מופיע ביחד עם ארז כצמד וכעץ המובא מלבנון, על כן סוברים החוקרים שמדובר לא בברוש המצוי המוכר לנו והגדל בר בארצות השכנות, אלא בעצי אשוח קיליקי הגדלים בהר הלבנון.

ברוב המקרים  בישראל משתמשים בעצי ברוש לוזיטני עמידים ליובש מצפון מכסיקו כך הם יכולים להתאים לתנאי בית הגידול בו הם ניטעים אצלנו ולהתקיים ללא השקיה קבועה באזורים ים תיכוניים. העץ עצמו נדיר בישראל בשימוש אך תודות לעמידותו לפטריות הפתוגניות הפוגעות בברושים משתמשים בו לייעור יותר ויותר בשנים האחרונות. עץ יפה מנטיעות ממשלת המנדט בולט במעלה שער הגיא בצד הצפוני לא רחוק מחורשת הברושים הצריפיים.

כתבו עמרם אשל וצבי אבני