עד היום נוהגים אזרחים בריטים לענוד פרגים עשויי נייר על דש בגדם החל מהראשון בנובמבר ועד לאחד עשר בחודש, תקופת הזיכרון הרשמית לנופלים.
הרופא הקנדי ג'ון מקריי לחם בבלגיה במלחמת העולם הראשונה.
הוא השתתף בקרב ייפר העקוב מדם, וכתב בעקבותיו שיר זיכרון מרגש:
"בשדות פלנדריה" (In Flanders Fields).
בשיר מתאר מקריי את פריחת הפרגים ואת שתיקתם לנוכח המוות והקטל שהיו עדים לו:
"בשדות פלנדריה מתנועעים הפרגים
בין שורה ועוד שורה של צלבים המסמנים את המקום,
ובשחקים עפרונים עוד מזמרים, בעוז עפים
קולם נשמע בקושי בין התותחים"
פרח הזיכרון הרשמי של יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל הוא : דם המכבים,
גם אצלנו נעשתה השוואה בין פרגים לבין דם ההרוגים בקרב.
המשורר הישראלי נתן יונתן, למשל, משווה את דם הנופלים במלחמות לעלי כותרת של פרגים בשירו "יש פרחים":
"הראית איזה אודם שצעק למרחקים?
שדה דמים היה שם קודם, ועכשיו הוא שדה פרגים"
הפרג הוא כמובן לא רק סמל לדם, אלא גם פרח מרהיב ביופיו וצמח שימושי למדי.
כמו כל צמח, יש לו מגוון שימושים קולינאריים, דקורטיביים, רפואיים ונרקוטיים.
מקומו של הפרג לא נפקד גם בפולקלור הגדת העתידות.
כדי לנבא את העתיד בעשן (קפטומנסיה), שורפים גרגרי פרג באש. עשן מיתמר בקו ישר הוא סימן טוב. עשן שמתפזר בחלל הוא סימן למזל רע.
מקור הפרג הוא באיזור המזרח-התיכון. העדויות הראשונות על שימוש בפרגים מגיעות מממלכות שומר ואכד
המצרים הם אלו שסחרו בצמח והפיצו אותו בכל רחבי אגן הים התיכון.
הרופא והבוטנאי דיוסקורידס, שחי במאה הראשונה לספירה כתב את הספר "דה מטריה מדיקה", בו מתוארים מעל 600 צמחים, כולל איורים, הוראות הכנה, שימושים רפואיים ותופעות לוואי.
הפרג הוא אחד מן הצמחים המתוארים בספר, לשימוש כסם מרדים.
הרמב"ם גם הוא המליץ להשתמש במיץ הפרג כתרופה לנדודי שינה.
ערביי ישראל ויהודי תימן משתמשים בו לטיפול בשיעול וכנגד נדודי שינה.