ירדנו גם אנו למוצא, בעקבות הערבות הידועות
כשאנו מלווים באמיר כהן, דור שלישי למתיישבי מוצא בעת החדשה (1860)
בדומה למושבות אחרות שניחוחות העבר מבשמים את חוצותיהן, גם מוצא העמידה מתוכה מספרי סיפורים ומגידי העבר. עם אחד מהם, אמיר כהן, נצר למשפחת מייסדים, קיימנו סיור מרתק בחוצות
המושבה ובנבכי עברה. תולדות הוריו וזקניו של אמיר משתלבים באירועים ההיסטוריים שפקדו את היישוב ואת המושבה. מרגש במיוחד סיפור הישרדותה של המשפחה בתקופת מלחמת העולם הראשונה.
גיבורת האירוע הייתה לאה כהן הסבתא של אמיר שבנתה "סליק" אוכל בתוך מבנה בית הכנסת.
גם אנו נוביל אתכם:
לבית האדום, הדרך הרומית, בית ברוזה, בית מקלף (שהיום הוא בית רוז'אני) שממרפסתו קפץ מרדכי הילד וניצל מטבח במאורעות תרפ"ט (1929), בית הכנסת המשוחזר, בית ילין, באר ילין מעיין מוצא, הערבות המפורסמות ומעיין חדש שהתגלה לפני שלוש שנים.
לימוד ההיסטוריה של המקום, מראה כי לאורך כל התקופות היה האזור מיושב.
מימי ההתנחלות בימי יהשע , מוצא בן זמרי, מראשי בתי האב לנחלת בנימין, דור שמיני לשאול המלך, תקע את יתדו, כך נראה, במקום זה.
עדויות לימי ההתנחלות נמצאו במאגרי תבואה אופייניים שנמצאו במקום.
מחיים תוססים שהתנהלו במקום נותרו שיירי חרסים ופרסקאות מימי בית שני שנמצאו, כמו גם בארות עתיקות (באר ילין המוערכת כבת אלפיים שנה), מאגרי מים סודיים וחבויים מהתקופה הביזנטית והצלבנית ומבנה שתפקידו לא ברור המשמש כעת כקומת הקרקע של בית הכנסת, מהתקופה הביזנטית אף הוא.
מהכתוב במסכת סוכה אנו למדים כי בימי בית המקדש השני היו הכהנים יורדים, ערב הושענה רבה, החל ביום אחרון של חול המועד סוכות, למעיינות מוצא על מנת ללקוט ערבות לקישוט המזבח בבית המקדש.
במשנה (סוכה ד' ה') מסופר: "מצוות ערבה כיצד? מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא. היו יורדין לשם ומלקטים מורביות של ערבה ובאין וזוקפין אותן בצדי המזבח, ראשיהן כפופין על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו
בכל יום מקיפים את המזבח פעם אחת ואומרים:
אנא ה' הושיע נא, אנא ה' הצליחה נא. ...." ערבות הינן אחד מארבעת המינים ומסמלות שפע של מים לשוליו הן גדלות- מצרך החסר בירושלים.
במשנה גם מסופר על הכפר הרומאי קולוניה שהיה במקום לחיילי הלגיון. הכפר קולוניה, היום מבשרת ציון, היה הכפר הערבי ממנו באו הפורעים לבית מקלף ב 1929 וטבחו בדייריו.
התנחלות בודדים התרחשה ע"י משפחות יהודה מבגדד וילין מפולין, אשר רכשו בשנת 1860 אדמות בעמק בעיסקה מסובכת מידי ערביי הכפר קולוניה, והקימו בה חאן ובית קהווה לעולים והיורדים לירושלים וממנה ( ביה"כ של היום) ובתים מפוארים.
(שתי משפחות אלה היו ראשונות שבניהם נישאו אשכנזים וספרדים בארץ.)
דחיפה נוספת לחלום הוסיף יחיאל מיכל פינס , עת נתן תמיכה כספית ואידיאולוגית להקמת מפעל הרעפים הידוע, מפעל לשימור זיתים רפתות וחקלאות.
בהמשך הגיעו למקום משפחות נוספות והצטרפו למתיישבים. משפחות ברוזה 1893, כהן, וכץ.
את הסיור נתחיל ליד הבית האדום שברחוב יחיאל שטיינברג., אליו מגיעים בירידה מהכביש המהיר מתל-אביב לכוון בית זית ומיד פונים שמאלה.
הבית האדום הגבוה והבולט ,עם הארובה הגבוהה , מקום בו היה פעם היקב ולידו מפעל הרעפים, איננו היום אלא בניין מגורים.....(סליחה על האכזבה) והארובה על שום מה? !? המוצאים מספרים כי לשם הטעיה...
בהמשך הרחוב הקצר קיימת דרך רומית- טורקית המובילה לגבעת שאול.(מתאימה לרכב 4x4 )
נחזור ונמשיך בדרך העוברת לצד הכביש המהיר לכוון ירושלים. מימיננו לפני חציית הדרך שמאלה לכוון הגשר המוביל למוצא תחתית, נראה כניסה לבית אחוזה ישן, זה בית ברוזה המקורי.
כיום גרה שם רינה, חסידת גור המחזיקה את המקום לאחר שקיבלה אותו בירושה מהוריה שעלו לארץ בשליחות הרב שרמז לאב כי עליו לעלות לארץ לשליחות של "ערבות"....
באחוזת בית ברוזה לשעבר מגדלת רינה את זן ערבות מוצא הרעננות , בעלות העלים המחודדים בעדינות .
הקיפו את הרפת המסוגננת ראו את עמדת השמירה הניצבת גבוה מעל הבית כמו בימים ההם.
המשיכו בנסיעה לכוון מערב - שמאלה, עוברים תחת לגשר ופוניםשוב שמאלה לכוון בית הכנסת. בדרך עוברים את בית רוז'אני (שטח פרטי) שהיה בית מקלף , סימן בולט: בחצר הבית עץ ושינגטוניה גבוה ששתלו בני משפחת מקלף. מגיעים שוב לכביש המהיר לתל-אביב עולים עליו ונוסעים בזהירות בימין, לאחר כחצי קילומטר ישנה פניה ימינה וחניה.
כאן נבקר בבית הכנסת, במעיין, ונציץ לבית ילין הנמצא מאחורי בניין ביה"כ והנמצא בשלבי שיפוץ ושחזור בכוונה להפכו למרכז מבקרים.
נתחיל בבית הכנסת המשופץ על שתי קומותיו וחצרו המטופחת שגדל בה עץ זית בן 700 שנה ואשר ארון קבורה מוצג בה.(כניסה בתיאום עם אמיר כהן טלפון: 052- 4425300)
בית הכנסת שהינו אחת משכיות החמדה של המקום, שופץ לפני עשרים שנה לאחר שנסגר במאורעות תרפ"ט ועמד בשיממונו שנים רבות.
אמיר סיפר לנו סיפורים מדהימים אודות גלגוליו של בית המלון שהיה גם בית כנסת ובית ספר, ואשר דוד משה גאון- אביו של יהורם גאון היה המלמד הראשון בו.
שמענו גם את סיפור ההישרדות של בני משפחת כהן לאחר שסבתה לאה הפכה בו נישה חבויה לסליק מזון שהציל את המשפחה מרעב בימי מלחמת העולם הראשונה.
נצא לכוון החניה למעיין , הנמצא כ 300 מטר בשביל הפונה לכוון מערב.
במעיין הגדול השופע מים נקיים יש שלוש בריכות טבילה- אפשר לשכשך רגליים ולנוח, אם לא תהיה בעיה של חסידי ברסלב הטובלים בו , וחוסמים את הכניסה.
מימין בואדי המוביל למעיין שפע של עצי ערבה
ועצי איילנטה בלוטית....
עץ זה הנמצא בכל העמק בהמוניו, מתרבה במקומות זנוחים ומצביע על העזובה....
ביקור במקום מותיר את המבקר ברגשות אמביוולנטים. האם לא ראוי לשמר אתרים אלה בטרם יתפוררו?
כדי להדחיק את הדיכאון הוביל אותנו אמיר אל
המעיין והבוסתנים.
ליודעי חן, ולמבטיחים לשמור על נקיון המקום, נגלה- כי באזור נמצא גן עדן של ממש....
בוסתנים עמוסי פרי בשל ומוכן לאכילה: פטל קדוש, שפע של תאנים מזנים שונים , רימונים אדומים להתפקע
ומעיין היוצא מתוך נקבה ונשפך לבריכה קטנה ורדודה ,שהתגלה לפני כ 3 שנים ושוחזר ע"י תושבים ממבשרת ציון ומוצא....המקום עדיין נקי, וגדלים בו צמחים אוהבי מים באין מפריע : שערות שולמית,
כרפס הביצות,
נענע משובלת
מיש דרומי
בעל מימדים מרשימים
הפנינה הזו נמצאת בפאתי שביל ירושלים בין ליפתא לרגלי מבשרת ירושלים.
למתעניינים להעמיק אודות מוצא נמליץ לקרוא בספר "מוצא – סיפור ארצישראלי"
לעולים לרגל לירושלים מומלץ לסטות לשעה קלה מדרך המלך, ולשוטט בין בתי המושבה, עתיקותיה ובוסתניה.
אמיר כהן מוכן ללוות מטיילים ולספר מסיפורי המקום. טלפון: 052- 4425300