הנרי בייקר טריסטרם הכומר האנגלי, ביקר במקום בשנת 1863 ותיאר את המקום:
"לאחר רכיבה איטית מאד במשך שלוש וחצי שעות הגענו עד קצה השביל... וכעבור עוד שלושה מילין נגלה לעינינו המבצר על שלוחה של גבעות, החורגת אל הגיא. קשה לתאר את החורבה הזאת... תארו לעצמכם לשון סלע מזדקרת בין שתי גאיות, גבוהה יותר מ-180 מטר, צלעותיה כמעט מאונכות עד לשפת המים"'.
מטיילים מקצועיים אינם מוותרים לעצמם, הם יוצאים במסלול הרגלי הקלאסי מפארק גורן אשר מול הישוב איילון, חוצים את נחל כזיב ומעפילים למבצר המונפורט. דרך נפלאה המתאימה למטיבי לכת. יש שירדו לעין טמיר , ומשם ימשיכו לכוון המבצר ויש דרכים נוספות להגיע לשם.
אנו נוביל אתכם במסלול נסיעה בדרך נוף נחל כזיב, וגם מסלול הליכה קצר ואתגרי "במידה נכונה" המתאים לכולם.
נחל כזיב הוא, הגדול שבנחלי הגליל המערבי, תחילתו בהר מירון במספר יובלים המנקזים את אזור פסגת הר מירון ומסתיים בים התיכון.
כל הנחל וסביבתו הינם שמורת טבע, בה נמצאים מבצר המונפורט, מספר תחנות קמח ומִבנים צלבניים נוספים. לאורך הערוץ מספר מעינות ביניהם עין זיו, עין טמיר, ועין חרדלית.
למרות שמו הנחל הוא נחל איתן. בעבר זרם הנחל כל השנה, אך בעקבות השאיבה הנמרצת מעין זיו, המעיין העיקרי, צומצמה הזרימה.
המקום הינו גן עדן לצמחיה
על גדות הנחל ובתוכו גדלה צמחייה מעורבת ומגוונת במיוחד: חורש ים-תיכוני הכולל בתוכו עצי אלון מצוי , עצי קטלב, ער אציל (עלי דפנה), צמחית נחלים : פטל קדוש, הרדוף הנחלים , עצי דולב מרשימים, ושרכים שונים.
בנוסף פורחים עתה מרווה משולשת, מיני בוצין לוטם שעיר בוורוד עז פעמוניות סגולות ועוד.
מעניינת במיוחד הצמחיה אותה נפגוש על מבצר המונפורט. חלקם פורחים באון בין סדקי אבני המבצר : לוע- ארי גדול- הנמצא עתה במלוא פריחתו, בפרחים אדומים גדולים במיוחד, פעמוניות דמשקאיות בפרחים ורדרדים עדינים , בוצין, פיגם מצוי ופרע צמיר בצהוב.
עניין מיוחד יש בשיחי הלענה השיחנית ("שיבה") שכנראה הובאה לאן לפני מאות שנים כצמח מרפא על ידי הצלבנים.
גולת הכותרת : הפרח היפהפה , יש אומרים היפה שבפרחי ארצינו הפורח בימים אלה בראש המבצר בלבן :משויה פעמונית .
(שוחרי הצמחיה לא יוותרו וימשיכו מכאן למסלול "קרן ברתות" על מנת לצפות בפריחת השושן הצחור.)
איך מגיעים
נוסעים לתוך הישוב מנות, בתוך הישוב ישנו שלט המפנה לדרך נוף נחל כזיב ומבצר המונפורט. לאחר נסיעה בדרך נוף יפהפיה של כ 3-4 קילומטר – ( נחל כזיב משמאלכם) מגיעים לשלט המפנה אתכם למגרש חניה, ולמסלול האדום.
בעלי רכבים גבוהים יכולים להמשיך לנסוע בדרך העפר אליה מפנה השלט המסומן בשחור עוד כ 2 ק"מ.
(אפשרות שניה : מגיעים לכפר מעיליה פונים שמאלה בדרך המובילה למצפה הילה.
חוצים את הכפר וממשיכים לטפס עם הרכב עד לרחבת מגרש החניה שבו מתחיל שביל הטיול שצבעו שחור).
השלט מפנה כאמור לדרך עפר רחבה נוחה להליכה, העוברת בנוף הפסטורלי של המקום. אתם הולכים בקצב שלכם בין עצי החורש לאורך של כ 2 ק"מ.
בסיום הדרך משמאלכם ישנה ירידה קצרה (שאינה מתאימה לעגלות ילדים ולא למי שמתקשה או מוגבל בהליכה) למרפסת נוף בעלת מעקה מסודר , המשקיפה על המבצר. הנוף המתגלה וואוא!!! לא מאפשר לכם שלא להמשיך.
משם ישנה ירידה חדה "במדרגות סלע" לא נוחות במיוחד, (ניתן להיתמך במעקה ברזל) המובילות אתכם לתחתית הערוץ . ולמעבר צר ויפהפה בין שני סלעי ענק המעלה אתכם למעלה המבצר רב ההוד.
מסיום דרך העפר עד למבצר , תיזמנו כחצי שעה בהליכה נינוחה !!
בתום הסיור במבצר יש לחזור באותו מסלול שהגענו דרך השביל השחור עד למגרש החנייה ששם חונה הרכב.
סיור במקום
המבצר ההרוס הזה וכל המבנים שמסביבו, איכלס בימיו הטובים כ 1000 איש : אבירים משרתים ופועלים שניהלו במשך כ 30 שנה משק סגור, וחקלאות לתצרוכת עצמית, כולל צמחים שיובאו לכאן מגרמניה, עד שסולקו מהמקום ע"י ביברס השליט הממלוקי שדאג להרוס את המבצר (הסיפור המרתק בהמשך)
אתם מסתובבים בין "חדרי המבצר ומגדלי השמירה" מביטים לכל ארבעת כיווני האוויר , מתפעלים מהנוף החיצוני והפנימי, ושואלים את עצמכם- למה לכל הרוחות ירצה מישהו לבנות כאן את המבצר שאינו חולש על דרך כלשהיא . (חכו להמשך הסיפור המרתק)
ה "אולם המרכזי" שימש לדעת החוקרים כאולם הכינוסים המרכזי של האבירים.
במרכז היה עמוד מרכזי מתומן (שרידיו עדיין קיימים במקום ) קשתות תמכו במערכת של כיפות.
זאת לדעת :הצלבנים בארץ ישראל יצרו סגנון בניה משלהם, יצוא הידע הזה מארץ ישראל
יושם בבניית הטירות והמבצרים המרשימים באירופה.
באולם המרכזי מקבלות אתכן בשורה ערפית פרחיה הלבנים של המישויה הפעמונית, להבות צהובות של אחירותם החורש הריחני כאשר ברקע ההרים הירוקים המקיפים את נחל כזיב.
קחו את הזמן, צלמו, השקיפו במשקפת וקנאו בצלבנים שידעו משהו על בחירת מיקום לחיות בו.
מומלץ לעלות במדרגות למגדל העוז, ולצפות משם על נופי הנחל והאזור.
בתום הסיור במבצר יש לחזור באותו מסלול שהגענו דרך השביל השחור עד למגרש החנייה שם חונה הרכב.
סיפורו של המקום.
מבצר המונפורט הוא מבצר צלבני שנבנה על ידי המסדר הצלבני הקטן- המסדר הטבטוני , על שרידי חווה חקלאית קדומה .
מסדר זה של ה אבירים הגרמנים שהגיעו במסעות הצלב, נוסד בארץ ולא בא מאורגן מאירופה .
בשנת 1226 החלו אבירי המסדר בבניית מבצרם, שמהרה הפך להיות אחד היפים שבמבצרים מהתקופה הצלבנית בארץ-ישראל, המונפורט דומה ביותר למבצרים האירופאים של ימי הביניים.
מדוע הקימו הטבטונים את מבצרם דווקא בשלוחה שכוחת-אל זו?
למרגלות נחל כזיב, לא עוברת דרך ראשית , אין ממנו תצפית על סביבתו ואין במיקומו כדי להגן על יישובים.
ההסטוריונים טוענים לסיבות אפשריות:
הטבטונים שהיו מסדר גרמני , לא היו אהודים על שאר המסדרים הצלבניים, שהיו צרפתיים. המקום המבודד התאים לתפיסת עולמם – כאן ניהלו משק סגור ומבודד.
המקום המבודד איפשר למנהיג לכנס את אביריו רחוק מעין שומעים ולרקום עימם בבטחה את תכניותיו להשתלט על שטחים חדשים בפרוסיה המזרחית!
בנוסף בניית המבצר היה אמצעי ל"שנור". ברגע שקיבלו מהאפיפיור אישור להיות מסדר עצמאי
הוציא האחרון אגרת מחייבת ובה אישור על בנית המבצר, ובה מצויין שכל מי שיסייע לטבטונים בתמיכה כספית לצורך בניית המבצר ימחלו לו כל חטאיו ודרכו לגן העדן תהיה מובטחת. ( נשמע מוכר?)
כאמור חלף רק דור אחד מהקמת המבצר ועד להריסתו על ידי הסולטאן הממלוכי אל-ביברס
בשנת 1271, לאחר מצור והרס החומה החיצונית הדרומית, נכנע מפקד המבצר, אשר הבין כי לא יקבל סיוע מאחיו הצלבנים מהמסדרים האחרים. בביברס איפשר יציאת אנשי המסדר על כל רכושם ונישקם מבלי שיפגעו.
שלל המסמכים שנלקחו מכאן ואשר הינם מהארכיונים הבודדים ששרדו מהתקופה הצלבנית השמורים כיום בגרמניה.
קשה להפנים כיצד נבנה וכיצד נהרס המבצר האדיר, מה שנראה בשטח הן אבני ענק פזורות לכל עבר ושרידים מפוארים.
תהנו ואל תותירו אשפה בשטח. הצטיידו תמיד בשקית לאיסוף האשפה.