שכללה: קלף - ובו צילום של הפרח ושמו - כולל פרסום של גולד-בנד, כדי לזהות את הצמח.
היה שם שאלון למילוי: היכן ראית את הצמח...(משהו דומה לדף רות"ם היום)
"הריגוש" המרתק ביותר היה המקום הריק בו היו מדביקים פרח מיובש.
בימים ההם יש לדעת היו שדות פתוחים בכל מקום גם במרכזי הערים ובהם פרחו פרחי בר.
היתה אזהרה לגבי איסור קטיף הפרחים המוגנים.
לאחר איסוף מספר מסויים של של דפים, היו המתמידים החרוצים, מקבלים דפדפת, לתיוק החומר.
היתה זו דרך חינוכית מושכלת ומוצלחת להפעיל את הנוער, וזה עבד.
נשלחה אלי מצגת שהוכנה על ידי מי שהיתה חרוצה ושמרה את האוצר
נילי פכטר,
כך היא מסיימת את המצגת המצורפת להנאתכם (חכו בסבלנות להורדה)
"אין ספק שהאוספים שהיו בילדות שלנו היו אוספים מעניינים, יצירתיים וחינוכיים".
ובאותיות גדולות חקלאי זה גזע!!!?
נילי - אם את רואה אותנו צרי קשר !!!
המשך: נילי חברת קיבוץ גדות יצרה עימנו קשר- ושמחה על כי אחד מזכרונות הילדות שלה פורסמו באתר צמח השדה...