(פרט לאיריס מצוי, שהוא אכן שכיח).
אברי הפרח מונים כולם כפולות של 3: יש בו 6 עלי-עטיף, מהם 3 חיצוניים ו-3 פנימיים הניצבים חליפות; 3 אבקנים; ו-3 עמודי עלי, שטוחים ורחבים כעלי-עטיף. השחלה תחתית, מחולקת ל-3 מגורות, כל אחת מהם מכילה כ-60 ביציות.
קצת בוטניקה
מבנה הפרח מוזר ומיוחד: הוא מחולק באופן ראדיאלי ל-3 חלקים זהים, הניצבים בזויות של 120 מעלות זה לזה. כל חלק כזה כולל עלה כותרת חיצוני אחד, עלה כותרת פנימי אחד, אבקן אחד ועלי אחד. מבחינת ההאבקה מְתַפְקֵד כל חלק כזה כמו פרח נפרד.
עלה הכותרת הפנימי זקוף, צבעוני, תכופות מצוייר, והוא מתנשא כדגל מעל לפרח, עד כי יש סבורים שהוא מְתַפְקֵד כשלט המזעיק את המאביקים מרחוק במראהו הבולט; עלה הכותרת החיצוני אופקי פחות או יותר, מקושט לעתים קרובות בדגם של עורקים וכתמים, חלקו הקרוב לבסיס קעור בדמות חצי צינור, חלקו הרחוק משוטח; עמוד העֱלי שטוח ודק, דומה לעלה כותרת, מקביל לעלה הכותרת החיצוני אך קעור, כך שהוא יוצר גג של מנהרה, שעלה הכותרת החיצוני הוא רצפתה – זו מנהרת-ההאבקה. מתוך תקרת המנהרה (עמוד העלי) צומחת הצלקת בצורת בליטה רחבה ושטוחה, דומה אף היא לעלה כותרת. האבקן צמוד לתקרת המנהרה, מעט עמוק יותר בתוכה. במינים רבים מבשיל האבקן תחילה, והצלקת קולטת אבקה רק מאוחר יותר, וכך נמנעת האבקה עצמית, או לפחות מצטמצמים סיכוייה, וגוברים הסיכויים להאבקה זרה, באבקה שהובאה מפרח מבוגר יותר.
פרח אחד פורח בין יום אחד (שעות ספורות בצהרון מצוי) לבין שבוע (4 ימים באיריס הדוּר).
הפרח שימש מקור השראה לעיצוב דגמי עיטור, החל בישראל בתקופת המקרא (אם נכונה פרשנותו של עזי פז, כי ה"שושן" הנזכר בתיאור מקדש שלמה, מלכים א' פרק ז', הוא בעצם איריס), עבור בסמלי שושלות מלכי פרס והאיסלם, מלכי צרפת ואנגליה בימי הביניים, וכלה בסמל תנועת הצופים ובסמלה של החברה להגנת הטבע בישראל.
האיריסים שרויים בסכנת הכחדה
מינים רבים הם נדירים, יוצרים אוכלוסיות מעטות, קטנות ומבודדות, וגדלים בתחום מצומצם. לכן הם רגישים מאוד להרס בתי-גידולם בעקבות פיתוח, ומינים אחדים שרויים בסכנת-הכחדה. יתרה מזו, מכיוון שמינים רבים אטרקטיביים לקטיף ולעקירה והעתקה לגינות – מחמירה עוד יותר הסכנה להישרדותם.
אִירִיס אוֹנְקוֹצִיקְלוּס - איריסי ההיכל
מהיפים והמפוארים באיריסים, ובפרחים בכלל.
זו קבוצה של מיני איריס, הנחשבת כסקציה (קבוצה שבין מין לסוג) בתוך הסוג איריס.
מוצעים לקבוצה זו שמות עבריים יפים: איריסי ההיכל (הצעת אבי שמידע), על שום מבנה הפרח, המזכיר היכל מפואר; או איריסי השושן (הצעת עֻזי פז) מתוך הסבר מנומק כי איריס מקבוצה זו הוא-הוא לדעתו השושן בנזכר במקרא בין עיטורי מקדש שלמה (מלכים א' פרק ז').
ידועים כ-50 מינים בקבוצה זו, וכולם גדלים רק ברצועה צרה בין הנגב בישראל לבין דרום טורקיה ועד להרי הקווקז. כל אחד מן המינים גדל בתחומי רצועה זו בשטח מצומצם עוד הרבה יותר.
בארץ ישנו מספר ריכוזים של מיני איריסים אלה שכל חובב איריסים מכיר ויודע להגיע אליהם בחודשים פברואר ומרץ. השנה עקב היובש והטמפרטורה החמה האיריסים אינם פורחים לפי הספר....
ראשון לפרוח הוא איריס הארגמן הפורח במספר מצומצם של אתרים אליהם נוהרים המטיילים במועד הפריחה. הידועים שבהם: שמורת איריס הארגמן בנתניה, ושמורת הכורכר בנס ציונה.
האיריס נמצא עכשיו בשיא פריחתו ונראה שתוך שבוע עד עשרה תסתיים פריחתו.
בהמשך יפרחו איריס הדור, איריס נצרתי הפורח בצפון הארץ, איריס הנגב , איריס שחום בערד וגבעות גורל, ואיריס ירוחם בשמורת ירוחם. את פריחת האיריסים בארץ חותמות פריחתו של החרמון ואיריס ווסטי שהתגלה ליד מג'דל שמס שבגולן לפני שנים מועטות ע"י מייק לבנה.
(לגלריית האיריסים באתר)
בכדי לעקוב אחר הפריחות ראו הודעות נגללות "דווחי פריחה " בדף הבית באתר