החיטה אינה מתוארת במילה אחת, אלא בשלוש מילים: "חלב כליות חיטה" המתארות בפלסטיות את גרגיר החיטה, הנראה ככליה, ואת עסיסיותו.
משה רואה בחזונו שעם ישראל יחטא למרות, ואולי בגלל, השפע הכלכלי שיהיה מנת חלקו בארץ, כפי שמתואר בשבעת המינים שהתברכה בהם הארץ: דבש, שמן, יין וחיטה.
משה מתבטא בפרשת השבוע כך: "וישמן ישורון ויבעט..."
אם נעיין היטב במקרא נראה שאין זו הפעם הראשונה שהחיטה נקשרת לחטא.
הפעם הראשונה הייתה בסיפורו של אדם שחטא ואכל מעץ הדעת.
יש דעה בחז"ל האומרת שעץ הדעת הוא ה ח י ט ה, וזו גם הסיבה שנענש בחיטה "בזעת אפיך תאכל לחם".
מטבע לשון זו "בזעת אפיך תאכל לחם" אינה שייכת רק לעבר; היא מקבלת את ביטויה גם בימינו, במאמץ שמשקיע אדם בפרנסה.
החיטה היא עיקר מזונו של האדם והייתה בעלת חשיבות עליונה בעבודת הקודש - במשכן ובמקדש.
כל עבודת הקודש קשורה קשר הדוק לחיטה בפרט ולגידולים חקלאיים בכלל.
מהחיטה עשו קמח סולת, שהוא הקמח המשובח ביותר.
המנחות שהוקרבו במזבח היו עשויות מסולת.
שתים עשרה ככרות לחם הפנים, שהיו תמיד על השולחן, נאפו מסולת.
המצות שנאכלו עם קורבן פסח - מוצאן מהחיטה.
שתי הלחם שהוקרבו בחג השבועות היו מסולת; גם הביכורים שהובאו למקדש בטנא כללו חיטה.
דרך ארוכה עובר גרגיר החיטה עד להיותו לפת. אחת עשרה יגיעות מתייגע האדם עד לפת הלחם:
חורש. זורע. קוצר. מעמר. דש. זורה. בורר. טוחן. מרקיד. לש. אופה.
יש הרואים רמז לכך בברכה שמברכים על הלחם.
הברכה עצמה וסכום מילותיה עולה למספר אחת-עשרה, כמספר יגיעותיו של האדם, עד שרואה את הפת על שולחנו.
ביהדות "זוכה" הלחם ליחס מיוחד:
לפני אכילתו נוטלים ידיים.
על הלחם מברכים ברכה מיוחדת " המוציא לחם ... " בשונה ממאכלים אחרים.
את הלחם אוכלים עם מעט מלח. בדומה למנחה שהקריבו במזבח במשכן ובמקדש.
בתום הארוחה מברכים ברכה מיוחדת הנקראת "ברכת המזון".
אכן, יש חשיבות מיוחדת ללחם הבא מן החיטה.
כתב:
אורי אופיר
נאחל לעצמינו השנה שהחיטה והשפע לא יהפכו לחטא
גמר חתימה טובה