כשאנו מטיילים בחו"ל ומצלמים תמונת נוף, קבוצת חברים, או מבנה מפורסם, ברור לנו שצריך לפעמים "לקחת אחורה" כדי שהכל ייכנס. ואם למדנו מטיולים קודמים שמרבית התמונות יוצאות קצת סתמיות, אז סביר שננסה להכניס בצילום שלנו גם קצת יצירתיות כמו שקיעה ברקע, או השתקפות, שבטח "אף אחד עוד לא עשה לפנינו"...
אבל כשמטיילים בטבע, שיכורים מריח הפרחים ומחליטים לצלם כמה מהם, כאן משום מה אנחנו נוטים לשכוח שפרח זה משהו קטן מאד, שמורכב מפרטים רבים, זז ברוח, מואר רק בחלקו, מוקף בדברים שממש איננו רוצים בתמונה... לכן אם רוצים שתצא לנו "תמונה-תמונה" אז פשוט אין ברירה, גם כאן צריך לזוז, ועוד איך!
לפרח מגיע כבוד! ובשביל כבוד צריך כידוע לעבוד; להתקרב, לכרוע ברך, אפילו לשכב על האדמה ו"להסתכל לפרח בעיניים", לראות איך הוא מורכב, מה בדיוק צבעיו, איזה כתם צבע אפשר אולי לתפוס במטושטש מאחוריו, איך הוא נראה דווקא מול האור, האם כדאי לתפוס אחד כזה "סולו" או אולי בקבוצה, האם להתמקד בחלקו הפתוח והמזמין או דווקא בחלק נסתר, בניצן שזה עתה נפתח או בעלי-כותרת יבשים שמתפוררים מזקנה, אולי בכלל בפרי ובזרעים, בחרק שמתחבא בתוכו, בקורי העכביש שסביבו....
רק אם תתקרבו לפרחים (אבל ממש תתקרבו!) תגלו מה עושה אותם לכל כך יפים ואם רק תקפידו על כיוון נכון של המצלמה - לא סתם תתנו לה "לעשות מה שהיא רוצה"- אז תוכלו די בקלות להפתיע אפילו את עצמכם בתמונות מעניינות מיוחדות.
רק מה? צילום מסוג זה הוא קצת "מדבק" ולעיתים החולים בו אינם יכולים להפסיק... ראו הוזהרתם!
א. לצלם "בגובה העיניים"
לצלם פרח כשאתה בעמידה, זה כמו לצלם את הילד שלך מגובה של 6-7 קומות! סביר שבכדי לקבל פורטרט שלו – היית מכוון מצלמה בגובה פניו ואם לילד גם יש עיניים מדהימות או חיוך מקסים (ולאיזה ילד אין?...) האם לא היית מנסה להתקרב ולמקד את המצלמה בפרטים הספציפיים האלה? בדיוק את זה כדאי לעשות גם בצילומי פרחים. פרח זה לא "גבעול עם צהוב למעלה" אלא סוג של אישיות בפני עצמה. לכל פרח יש פרטים שעושים אותו, פרטים שמייחדים אותו מחבריו, פרטים שגם נותנים לך את ההזדמנות לצילום מהמם בלא הרבה מאמץ.
אם אינך מצלם בשביל מגדיר צמחים, אל תצלם פרח מלמעלה! נסה לכרוע ברך, לייצב את המרפק על הרגל ולצלם משם, ואם מצבך הגופני מאפשר זאת - שכב ממש על האדמה ואל תמהר לצלם! נסה קודם להבין איך הפרח הזה בנוי, נסה למצוא בו (דרך העדשה אם יש לך DSLR) פרטים ייחודיים אשר "יעבירו סיפור" לתוך התמונה המתבשלת. מה בדיוק "תפס" אותך בפרח הזה? מה חידש והפתיע אותך? מה היית רוצה לחלוק כשתראה את הצילום לאנשים המוזרים שרואים פרחים רק מלמעלה?... את אלה בדיוק עליך לנסות ולקלוט במצלמה!
אביזרים קצת מוזרים שיש לי תמיד ברכב הם מגיני מרפקים וברכיים מהסוג הפשוט ביותר, שנמכר בכל חנות ספורט רצינית. המגינים אמנם נמכרים בזוגות, אבל בפועל מספיק מגן אחד עבור הרגל הכורעת ואחד ליד שאוחזת במצלמה. המגינים מאפשרים לנו לצלם על גם בין קוצים ועל אבנים בלי לחשוב יותר מידי איפה נשענים (נסו לצלם בחוף ים-המלח בלי זה!...) וסביר שאחרי פעם אחת שתצלמו עם מגינים כאלה – לא תרצו לצלם בלעדיהם.
שימו לב! למדידה מדוייקת של האור בנקודת הפרח הספציפית שאותה הולכים לצלם, לכיוון נכון של "איזון הלבן" (White Balance שמסומן גם WB) ולהתאמת "עומק השדה" בכדי לקלוט פרטים שרוצים להדגיש ולטשטש את כל האחרים, זאת בעזרת שנוי ה"צמצם" ו"מהירות התריס". את כל המושגים האלה אסביר בפשטות בכתבת ההמשך, אבל בינתיים - זכרו בבקשה שבצילום מקרוב כל פרט משפיע על התוצאה הסופית ו...לא, זה לא כל כך מסובך!
ב. "מקרו" זה לא סתם "מקרוב" אלא מבפנים!
(צפו בגלריה )
"מאקרו" אצל המקצוענים זו קודם כל עדשה מיוחדת (או פונקציה נוספת בתוך עדשה "רגילה"), שמנסה "לייבא" את הפרח בגודלו האמיתי (או מה שנקרא "יחס 1:1") אל פני משטח הצילום שבתוך במצלמה. לעדשת "מאקרו" טובה יש גם יכולת אבחנה בפרטים קטנטנים (קורי עכביש, "שערות" על הגבעול וכו'), ועדשה באמת מצויינת מאפשרת את כל זה גם אם התאורה חלשה יחסית, מכיוון שהיא מעבירה את התמונה מבלי "לבלוע" תוך כדי כך חלק מהאור ומהצבעים.
אבל "מאקרו" במובן של סתם "קרוב" עדין לא מבטיח תמונה מיוחדת גם אם ברשותנו ציוד סופר-מיוחד וסופר יקר. מאידך, גם בציוד פשוט אפשר לקבל מאקרו מדהים אם רק נסתכל היטב על הפרחים ונלמד את עצמנו לחשוב קצת אחרת.
כמה שמתקרבים לפרח – תמיד אפשר להתקרב עוד... נכון שיש מגבלות ציוד, ותאורה, וזמן... אבל בעיקר צריך לעשות איזה "סוויץ'" במוח כדי להפסיק לחשוב "פרח" אלא לראות בו – מרגע שכל כך התקרבנו - עולם שלם של דברים הקורים בתוכו. נסו למשל לראות מי אוכל את פירורי האבקנים שהפילו הדבורים... איפה מתחבא לכם העכביש שמתלבט היכן להניח "מארב" לזבובונים... איזה פרחים הפכו לפרי, מי מהפירות כבר שיחרר זרעונים ואיזה סוג של "כנפיים" יביא אותם לפיסת האדמה שבה ינסו לנבוט... בקיצור – נסו להיכנס "לתוך תוכו" של הפרח, לראות את הדברים שלא ידעתם בכלל שקיימים, ורק אז לצלם!
שימו לב שבצילום מקרוב, כל תזוזה קלה של המצלמה היא תזוזה גדולה של העדשה והתמונה תצא לכם מטושטשת! אם יש לכם יד יציבה ואם עוצמת האור סבירה, אפשר בהחלט לקבל תוצאות טובות גם ללא חצובה. מי שהתאמן בקליעה למטרה - אותם כללים טובים גם כאן; להגדיר לאן בדיוק מכוונים, להתרכז, לעצור לרגע את הנשימה וללחוץ בדיוק במקום ובעוצמה הנכונה - כדי לא לטלטל את המצלמה כולה. למי שיש חצובה ויודע להשתמש בה – זה כמובן עוזר, אם כי קצת מסורבל לטעמי. חצובה טובה אגב, היא חצובה כבדה! אמנם יש כבדות פחות ועדין מיוחסות, אך אלה עשויות מחומרים מרוכבים ועולות בהתאם.
פתרון ביניים שאהוב עלי הוא ה"מונופוד" - רגלית מתקפלת אחת, שמוסיפה נקודת משען יציבה אבל עדין צריך להחזיק את המצלמה. גם מונופוד חייב להיות מסיבי, מאיכות טובה ולא "קטן וקומפקטי" אבל קצת רועד, אבל לעומת החצובה הוא יותר זול והרבה יותר נייד. אישית הייתי קודם כל מצלם בלי שום חצובה, רואה את התוצאות ורק אז מתייעץ עם מקצוען ומחליט. שימו לב שלהרבה מצלמות פשוטות אין אפשרות לחבר חצובה (חור עם הברזה פנימית) כך שהשאלה בכלל לא קיימת...
ג. אפשר (ורצוי) לצלם גם מול האור
במשך שנים לימדו אותנו שבזמן צילום "השמש חייבת להיות מאחוריך, אחרת התמונה נשרפת". אמת, אבל לא כל האמת. תאורה עיקרית אכן נדרשת בחזית ו/או בצידי הפרח אבל תאורה אחורית שאיננה חזקה מידי מאפשרת "לשקף" חלקים מסויימים בפרח (נימים, "שערות", עלי כותרת, זרעים וכו') ולקבל תמונות מאד שונות ומרשימות.
מכיוון שהמצלמה שלנו היא דיגיטלית, בואו ננצל את השגעונות שלה וננסה גם לצלם נגד האור ובנוסף לכך – בכל מצב שהיא מאפשרת ושאיננו "נכון" מבחינתה כמו למשל כיוון ל-WB אחר ממה שצריך (מצב "פלורסצנט" באור יום, מצב "פלאש" שיש חושך וכו') או כמו סגירה מוגזמת של הצמצם כך שהמצלמה "תחשוב" שעכשיו לילה...
המצלמה הדיגיטלית מאפשרת לנו לצלם בכמויות ולמחוק בקלות, אז נצלו את זה!
ועצה קטנה נוספת - אל תמחקו כלום בשטח, רק אחרי שראיתם את התמונה בבית על מסך המחשב. גם תמונות מטושטשות יכולות להיות מעניינות ובתמונות לגמרי שגרתיות עשוי להיות קטע קטן מעניין ששווה לחתוך (Crop) ולהגדיל. לפעמים אפילו סיבוב או היפוך של התמונה יפתיע אתכם ביופיו... (לדוגמא)
שימו לב שצילום מול האור יתן בד"כ רק צללית של הפרח, עם החלקים החצי-שקופים בצבע. אם חשוב לנו לראות את הפרח על כל פרטיו - חייבים שיפול עליו אור בנוסף ל"שיקוף" שמול האור. לשם כך יש אמנם אביזרי תאורה, פלאשים מיוחדים לצילומי מאקרו ועוד, אבל אביזר פשוט ומועיל בשטח הוא מחזיר-אור מתקפל אותו מכוונים כך ש"יעביר" את אור השמש אל אזורים חשוכים בפרח. בחנויות הצילום אפשר לקנות מחזיר-אור גמיש בתוך נרתיק קטן שנכנס לכיס, אבל אפשר קודם לנסות את העניין בעזרת מגיני השמש (אלה המוכספים) לחלונות הרכב, ורק אז להחליט.
ד. איזו מצלמה? קודם כל במה שיש...
עם כל הכבוד למה שמספרים לכם על המצלמה שבטלפון הסלולרי ועל גדולי הצלמים שמשתמשים בה לעבודתם (נושא לכתבה אחרת), לא הייתי ממליץ לצלם פרחים באמצעות הטלפון, אם כי זה כמובן אפשרי. מאידך, כמעט כל מצלמה דיגיטלית תספיק גם לצילומי פרחים, במידה ויש לה עדשה סבירה, מדידת אור נקודתית, ואפשרות לכיוון הצמצם ומהירות-התריס (הסברים בהמשך).
מי שבאמת רוצה תוצאות "כמו מקצועיות" חייב לדעתי מצלמת DSLR, בה רואים – כאשר מכוונים - ממש דרך העדשה ולא בעינית נפרדת. ב-DSLR גם אפשר להחליף עדשות לפי סוג הצילום, להתחיל בפשוטות ועם הזמן להתקדם. למטרה שלנו תתאים במיוחד עדשה באזור 24-70 מ"מ או, בעדיפות שנייה, עדשת "מקרו" שכל ייעודה הוא צילום קרוב ומדוייק.
קטגוריה אחרת שמתפתחת מאד בשנים האחרונות נקראת "DSLR Like", סוג של מצלמה אוטומטית ("Point and Shoot") אבל שנראית כמו DSLR אבל בנויה מחומרים זולים (וקלים!) יותר ומגיעה רק עם עדשה אחת, שאיננה ניתנת להחלפה. טווח המיקוד של העדשות האלה הולך וגדל כל הזמן, איכותן גבוהה - אם כי לא הגבוהה ביותר, ובסה"כ זו קטגוריה לא רעה למתחילים פלוס.
חשוב להבין שכל ההגדרות הנ"ל עדין אינן אומרות הרבה לגבי איכות הציוד ולא לגבי איכות התמונות שניתן להפיק בעזרתו. מצלמת DSLR לחובבים, אפילו רק עם עדשה אחת, עשויה לעלות אלפי דולארים! ולכן קודם כל כדאי לצלם במה שיש, להתנסות, להתייעץ, ורק אח"כ להחליט האם וכמה משקיעים בעניין.
לגלריית הצילומים של גיורא
תודה רבה לגיורא