נעקוב אחרי מילות הפסוקים:
"וילך ראובן בימי קציר חיטים וימצא דודאים בשדה ויבא אותם אל לאה אמו "
אונקלוס מתרגם את המלה דודאים ל-יברוחין. לאור כך התרגום אינו מקדם אותנו מבחינת הגדרת הצמח.
במדרש רבה, רבי חייא בר אבא אמר, יברוחין. רבי יצחק אמר שעורין. רבי סימון מיישין (פרי אילן בשם מיש ).
במסכת סנהדרין. שואלת הגמרא , מאי דודאים? ועונה ,אמר רב יברוחי. לוי אמר סיגלי. רבי יונתן אמר סיבסוך (סביסקי)
רש"י מסביר: סיגלי, סיבסוך, סביסקי. הם מיני עשבי ריח.
הרשב"ם מפרש שדודאים הם תאנים
לאור כך :שבמדרש בגמרא ובמפרשים מופיעים מספר הגדרות לדודאים, זה אומר שאין הסכמה , לגבי ההגדרה.
רש"י בפרשתנו מסביר שסיגלי בלשון ישמעאל זהו יסמין.
הרמב"ן אינו מקבל את דעתו של רש"י מאחר וכתוב "ימי קציר חיטים" , שזו תקופת סיוון ואילו היסמין נותן ריחו מאוחר יותר.
מי שמקדם אותנו בהגדרה זהו האבן עזרא האומר שלדודאים יש ריח טוב "הדודאים נתנו ריחם" .בנוסף יש להם דמות אדם.דבר ראשון אין האבן עזרא אומר למי מחלקי הצמח יש ריח טוב, לפרח ,לפרי או לחלק אחר . בנוסף לגבי דמות אדם אין אנו יודעים למה למה הכוונה.
השד"ל מקדם אותנו צעד נוסף ואומר שהמתרגם האלסנדרי תירגם את הדודאים ל-מדרגורי, בנוסף הפרי דומה לענבים.
אם נוסיף לכל הידע שהצטבר עד כה את הדיוקים בפסוקים עצמם אולי נתכנס להגדרת צמח הדודאים.
גם כאן באמצע הדיון ההגדרתי, חשוב לנו לזכור שבעקבות סיפור הדודאים נולד ללאה יששכר "יודעי בינה לעיתים" שבט " יודע ספר " שהיה אחראי על נושא חשובי הזמנים בעם ישראל.
את הצמח מוצא ראובן. בנה הבכור של לאה אשר לדעת הספורנו היה בן ארבע או חמש.
מתברר שראובן אינו מוצא את הצמח באקראי. הוא מחפש את הצמח למטרה מוגדרת. הוא רוצה לעזור לאמו לאה.
לדעת הספורנו, רוצה לעזור לאמו בגלל שעצרה מילדת.
לדעת ר' אברהם בן הגרא, רצה לעזור לאמו בקשר לבעיית עיניים שהייתה לה , כפי שכתוב "ועיני לאה רכות ".
לדעת הרמב"ן. רצה שאמו תהנה מריחם.
התקופה בה מוצא ראובן את הדודאים היא תקופת "קציר חטים " חודש סיוון.
מאחר וכל הסיפור קורה שיעקב עדיין בחרן. סוריה של היום, מדובר על צמח שגדל בצפון. מכיוון שראובן יוצא לשדה מדובר בצמח בר.
אם נאגוד את כל פיסות המידע עד כה, זה מוביל אותנו לצמח מסויים המוגדר כדודא רפואי. ששמו הלועזי הינו מנדרגורה.
מדובר על צמח בר. האופייני לאזור הצפון.הפרח צבעו סגול אולי מכאן קיבל את שמו סיגלי, לצמח פרי בצורת תפוח זעיר בצבע כתום. לפרי בעת הבשלתו, בתקופת סיוון ,יש ריח נעים וחזק.
מאחר והצמח שייך למשפחת הסולניים יש לו שורשים מעובים היוצרים צורה של אדם.
עד ימנו ,מייחסים לצמח סגולות רפואיות, גם בנושא פריון.
לאור כך נראה הדודא הרפואי המוכר לנו היום כ"דודאים" המופיעים במקרא וכך גם מגדיר הרב שטיינזלץ את הדודאים במסכת סנהדרין.
ראובן הביא לאמו את פרי הדודאים.
לאור צורת האדם של שורש הדודאים נוצרו סביבו אמונות עממיות גם יהודיות. שהעוקר את הצמח מתחייב בנפשו.
לגבי יעילותם של הדודאים בנושא פריון ניתן ללמוד מהכתוב עצמו. לאה עצרה מלדת.ראובן בנה מביא לה דודאים כדי לעזור בנקודה זו. בפועל , לאה נתנה לרחל את הדודאים, זאת אומרת שלאה הרתה ללא עזרת הדודאים.
הדודאים לא עזרו לרחל להרות, כי מאז שלקחה מלאה את הדודאים, לאה הספיקה ללדת שלושה ילדים. את יששכר, את זבולון ואת דינה.מדובר על תקופה ארוכה ורק אחר כך ילדה רחל את יוסף.
בלידת יששכר אומרת לאה "נתן אלוקים שכרי". בלידת זבולון אומרת לאה "זבדני אלוקים". שמו של הקב"ה לא מש מפיה ןמפיה של אחותה רחל שבלידת יוסף אמרה "יסף ה' לי בן אחר" .אם כך ניתן ללמוד מעניין הדודאים ,שלא הם סוד פרי בטן, אלא כוחה של אמונה .