"...נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט .." (בראשית לז פס' כה)

אורחת הישמעאלים באה מגלעד והם נושאים: נכאת וצרי ולט.
ה"נכאת" המוזכרים כאן משמעותם, לדעת רש"י, אוסף בשמים.
לפי פירוש רש"י עסקו הישמעאלים בסחר בבשמים וגם בהובלה של עִטרן (מוצר לוואי של הנפט). לבשמים ריח טוב בעוד שלעטרן ריח רע .
חסד עשה הקב"ה עם יוסף, שלאורך הדרך ליוה אותו ריח טוב, זאת כי הישמעאלים שלקחו אתם את יוסף, נשאו באותה עת בשמים ולא עטרן.
הצרי מוזכר במקרא מספר פעמים.
בעניין הקטורת שהוקטרה במשכן ובמקדש. הצרי הינו הסממן הראשון ברשימת אחד עשרה הסממנים.
מאוחר יותר נראה שיעקב שולח באמצעות בניו תשורה לשליט מצרים - "מעט צרי", בין שאר הפירות המכונים "זמרת הארץ" . (על כך בהרחבה בשבוע הבא.)
הצרי גם מוזכר בפיו של ירמיהו הנביא כתרופה: "הצרי אין בגלעד אם רופא אין שם".
לגבי זהותו של הצרי קיימות מספר דעות:
"רבי שמעון בן גמליאל אומר : הצרי אינו אלא שרף הנוטף מעצי הקטף". יש אומרים שה"קטף" הוא השיזף.
לדעת ד"ר זוהר עמר, הנסמך על פליקס:
מהמקרא עולה שה"צרי" הוא סם רפואי ייחודי לאזור ארץ-ישראל. סם זה היה מפורסם גם בחוץ-לארץ ואף שימש מוצר מסחר יוקרתי.
הם מזהים אותו עם שיח הבלסם (אפרסמון הבושם) - האפרסמון (Commiphora gileadensis) היוקרתי שגדל בתקופתם רק בארץ-ישראל והיה מבוקש מאוד בחוץ לארץ (פליקס, תשנ"ז).

מתוך כתבה של אורי אופיר ברידר.
לקריאת הכתבה במלואה