כאשר משה מעביר את הציווי לבני ישראל הוא אומר לקחת אגודת אזוב ובאמצעותה למשוח דם על שתי המזוזות ועל המשקוף.
משה מוסיף על הציווי פרט, לקחת אזוב ולבצע באמצעותו את המשיחה. נשאלת השאלה מדוע משה מוסיף את הפרט הזה: לקחת דווקא אזוב.
פרופ' יהודה פליקס נותן הסבר מעשי ואומר שהאזוב מצטיין בשערות קטנות על העלה המגדילות את יכולת ספיחת הנוזלים אליו, לפיכך נבחר האזוב ליעוד זה.
פרופ' נתן אביעזר מסביר את כל עניין משיחת הדם.
התורה מנמקת את משיחת הדם, כדי שלא לתת למשחית לנגוף, כלומר הדם הוא הסימן, וכי המשחית האלוקי צריך סימן וכי הוא אינו יודע היכן חי יהודי והיכן לא. אלא שלדעתו כוונת הכתוב היא אחרת.
בתחילת עשר המכות אומר משה: "נזבח לה' אלוקינו ולא יסקלונו? ....דרך שלושת ימים נלך..." . משה שואל האם יכלה להיות מציאות שנזבח לה' במצרים. הרי הצאן הוא אלוהי מצרים והם יפגעו בנו. דבריו אלה של משה מלמדים על חולשה.
המכות הבאות הניתכות על המצרים נפרעות מהמצרים ומהאלוהיהם, ובמקביל מתקיים תהליך חינוכו של עם ישראל, שילמד מה מי הם המצרים ומי אלוהיהם.
בעת יציאת מצרים , רוצה הקב"ה לבדוק האם התהליך החינוכי הצליח, האם יש לעם ישראל עתה כוח להקריב את אלוהיהם לעיניהם ולמשוח את הדם על דלתות ביתם. האם הגיע הרגע המתאים לגאולה.
כאן יש לאזוב ודווקא לאזוב תפקיד סימלי חשוב.
האזוב הוא צמח המסמל קטנות ושפלות. בצוע משיחת הדם באמצעות הצמח הזה מקטינה עוד יותר את אלוהיהם. אם כך האזוב אינו צמח אקראי, לאזוב יש תפקיד סמלי נכבד מאוד .
כאן המקום להוסיף כי האזוב הינו צמח מרפא ותבלין חשוב מאוד (מומלץ לקרוא את המידע על הצמח באתר )
האזוב מופיע בעוד מספר מקומות וגם שם תפקידו סימלי:
בתהליך טהרת המצורע, ובתהליך יצירת "מי חטאת" מפרה אדומה, המטהרים את טמא מת.
גם בשני המקרים האלה האזוב ממלא תפקיד של סמלי של "קטנות" כפי שנאמר במלכים "מן הארז שבלבנון עד האזוב אשר יוצא בקיר "
התורה מצווה לקחת" עץ ארז ושני תולעת ואזוב" . הארז והאזוב הם שני צמחים, המסמלים את האדם "כי אדם עץ השדה " עץ הארז מסמל את הגאווה. האזוב מסמל את הענווה.
שמטרת התורה לנתב את האדם לענווה, לפיכך מזים את מי החטאת על הטמא באמצעות אזוב, שהינו סמל הענווה.
מתוך רידר - כתב אורי אופיר
להמשך קריאה