התמר העולה על שולחננו בט"ו בשבט, מוזכר בין שבעת המינים שנתברכה בהם הארץ.
על פי המסורת, הדבש המוזכר שם הוא דבש תמרים. הוא גם אחד מארבעת המינים שנצטוו בני ישראל לקחת ולאגד ביום הראשון של סוכות.
מי שראה שוכני מדבר מקימים סוכות במדבר, בודאי שלא מצאם מתקינים אותם מצינורות אלומיניום מכוסים בסדינים לבנים, ומחצלת של כפיסי דיקט הקרויה סכך פרושה מלמעלה. הסוכות שלהם כפי שכנראה היו גם של אבותינו במדבר, עשויות משלד של קנים או משדרות של חריות- הם כפות הדקל, ומכוסות בסכך של כפות תמרים.
דימויים ספרותיים רבים נלקחו מן התמר: צדיק כתמר יפרח.. (תהילים) זאת קומתך דמתה לתמר.. (שיר השירים), וכן משמש התמר בביטויי השאלה כמו: מתמר ותמיר שמשמעותם גבוה וזקוף. שמות כמו תומר, תמר ודקל, נוהגים אצל יהודים כביטוי של הוקרה לעץ התמר.
אבותינו שהיו עובדי אדמה, הכירו היטב את עץ התמר ואת העבודות הקשורות בגידולו ובעיבוד מוצריו. סביב התמר נקשרו דינים ומנהגים רבים. לפרי התמר סגולות למתן חוסן גופני, והוא משמש למיני מאכל ומטעמים שונים: פרי לח למאכל בעונה- רוטב , פירות יבשים- כותבות לכל השנה, סירופ תמרים, ריבת תמרים, יין תמרים- תמד, תמרים כבושים-דרוסות, תופיני תמרים וכאמור דבש תמרים.
צורתו הנאה של עץ התמר תרמה להפיכתו למופת של זקיפות קומה, לניצחון ולתקומה מחדש, לפיכך מופיע התמר במטבע מימי שמעון המכבי ומשם על מטבעות בני ימינו, סמל לתקומת ישראל אז והיום.
התמר המצוי (Phonix dactylifera) שייך למשפחת הדקליים.למשפחה משתייכים סוגים נוספים של דקלים כמו: דקל הקוקוס, דקל ושינגטוניה ועוד. ס"ה 212 סוגים המתפצלים ל2700 מינים. תפוצתם מחופי האוקיינוס וביצות המונגרובים ועד ליער ההררי, מן הג'ונגל הטרופי ועד המדבר.
תמר מצוי הוא אחד מ 12 מינים השייכים לסוג תמר. תמר קנרי למשל, הוא מין אחר של תמר הדומה מאד לתמר המצוי הנאכל שלנו, אולם פריו אינו אכיל,אין לו נצרים, ויש המקפידים שלא לקחת ממנו לולבים לסוכות. לולביו אינם ישרים אלא קשתיים מעט.
תמר מצוי, עץ חד פסיגי, בעל גזע סיבי חזק ביותר, ונישא לגובה בעובי קבוע. תנאי הסביבה קובעים את עוביו. התמר שימש את האדם כבר בתרבויות קדומות והיה ידוע בשומר, וכן במצריים העתיקה. נמצאו גרעיני תמר ביריחו בשכבות הברונזה משנת 1600 לפני הספירה.
בארץ גידלו את התמר מבקעת כנרות ועד אילת של היום. יריחו עיר התמרים הייתה ידועה בתמריה המשובחים. שם ניצבים היום כ 7000 תמרים נושאי פרי. התמרים ביריחו נטועים לפי תפיסת האואזיס- קומה עליונה של עצי תמר, מתחתיה קומת עצים נמוכים יותר, בד"כ הדרים, וקומה נמוכה של גידולים חד שנתיים- ירקות פול ועוד.בצורת האואזיס מגדלים חלק גדול מן התמרים בצפון אפריקה.
בשנות החמישים המוקדמות, חידשו חקלאי הבקעה את מטעי התמרים בהבריחם בדרך לא דרך אלפי חוטרים משובחים מעירק. ספרו של יאני אבידוב "עלילות עירק" מביא פרקים מדהימים על המבצע הנועז ההוא.
נחזור לבוטניקה של העץ.הפקעים- העיניים, שמהם בוקעים וצומחים העלים והתפרחות, יושבים עמוק בתוך שכבת סיבים, ולפיכך הם מוגנים מטמפרטורות קיצוניות. בד"כ משתקם התמר לאחר שריפה, ואין למהר לכרות אותו גם אם הוא נראה כאוד מפוייח.
להבשלת הפרי זקוק התמר לטמפרטורות גבוהות. ואכן כמחצית מעצי התמר בעולם גדלים בעירק ובאירן. גם בישראל מגדלים תמרים בשיטות חקלאיות מתקדמות ויש אף יצוא לחו"ל.
עץ התמר עמיד ליובש אולם לגידול תקין ולנשיאת פרי הוא זקוק להספקת מים מסודרת. לעומת זאת מפריעים לו גשמים מרובים להפריית הפרחים ולהבשלת הפירות. לפיכך מגדלים תמרים באיזורים צחיחים חסרי גשמים, אך ליד מקורות מים- לאורך נהרות כמו הפרת והחידקל, או מעיינות של נאות מדבר כמו בפרשתנו. שרשיו העמוקים של התמר יכולים להגיע למי תהום, ופתחי האויר- פניאומטודות- המצויים בשרשיו מאפשרים לו לעמוד ממש בתוך מים. זהו העץ ש"ראשו בשמיים-בשמש, ורגליו במים". התמר יכול לחיות גם במים מלוחים למדי במקום שגידולי חקלאות אחרים יכשלו.צומח היטב גם בחול- כמו בדלתה של הנילוס, באדמות טין כבדות כמו בעירק, ובקרקעות בזלתיות כמו בעמק הירדן.
החלק העל קרקעי כולל את הגזע הנושא כתר של כפות. הכפות הארוכות הנראות כענפים הן בעצם עלים, החיים כארבע שנים. העץ מצמיח בעונת גידול אחת כ 20 כפות, המחליפות את אלה שמתייבשות. הכפה צומחת מתוך נדן ובנויה משידרה שממנה מסתעפים עלעלים- הנקראים הוצים. בחלק התחתון של השידרה במקום עלעלים יושבים קוצים-הנקראים צנים. הלולב הוא כפה צעירה מאד הסגורה עדיין. ארבע שנים דרושות לו ללולב כדי לבקוע מתוך הפקע החבוי.לתמר עצי זכר ועצי נקבה.התפרחות המכבדיות הגדולות צומחות מתוך מעטפת גלדנית-מתחל. המתחל נבקע לאורכו והרוח מובילה אבקה זכרית להפריית פרחיו של העץ הנקבי. בארצות ערב מטפסים המגדלים יחפים על העץ, תוך שהם נעזרים בחגורת טיפוס ,ומנערים תפרחות זכריות מעל פרחי הנקבה. במטעים מודרניים אוספים אבקה ומאבקים באביב באמצעות מפוח צינור, או מאבקים מקרוב בעמידה על מגבה הידראולי.הפרי מתפתח במשך כמה חודשים ומבשיל בסוף הקיץ.יש בו דרגות הבשלה שונות. בוסר- כשמגיע הפרי למלוא גודלו, אך אינו ניתן עדיין לאכילה. צבעו אז אדמדם- וורוד או צהוב ירוק. בוחל- כשהפרי מקבל את צבעו החום הסופי, והוא רך וראוי לאכילה. צמל- כשהפרי מאדה את רוב לחותו והוא יבש ומתוק מאד.
גודדים- קוטפים אשכולות תמרים בעונת הגדיד-קיץ סתיו, כשהאשכול הגדול מכיל את יד האשכול ואת הסנסינים שהם גבעולי המשנה הקשים המסתעפים מהיד והנושאים לאורכם פירות. באיזור התחתון של התמר צומחים חוטרים. -"ויצא חוטר מגזע יישי ונצר משרשיו יפרה" ( ישעיהו י"א א').אלה צמחי בת המשמשים לריבוי הדקלים. חוטר נקבה ישא בעתיד פירות. עצים שיינבטו מחרצנים, אין יודעים את מינם עד שיתנו פרי. עצי תמר מאריכי חיים וידועים עצים בני מאה וחמישים שנה ויותר.אין אנו בטוחים שמה שעושים הבדואים בעצי התמר בנווי המדבר הם אותם דברים בדיוק שעשו אבותינו. אולם קרוב לוודאי שיש קרבה רבה לדברים שנעשו אז. מההוצים נקלעות מחצלות לשימוש ביתי, וכן לשטיחת התמרים הלחים לייבוש בשמש. הבדואים קולעים סלים במידות שונות בהם מאוכסנים בגדים, דברי מזון ומספוא לגמלים ולצאן. כלים מחרס וזכוכית הנתונים בתוך סל קלוע כזה, לא יישברו בעת נדידה. את ידיות הסלים מכינים מחבלים חזקים שנקלעו מהסיבים החומים העוטפים את גזעי התמר.מהם מכינים גם יתרים וחבלים לקשירת האוהל, מחסום פה לגמלים מיוחמים וחגורות טיפוס לעליה על עץ התמר. הערבים מטפסים על התמר שלוש פעמים בשנה: להאבקה, לדילול פירות ולגדיד. עץ תמר מדולל מניב 100 ק"ג פרי בעשרה אשכולות. בעונת ההבשלה של הפרי קולעים מההוצים סלסילות קטנות וסגורות הנקראות "דוחל", וממלאים אותם בתמרים לחים כמתנה לאורח.בפינת הסוכה או האוהל מונח על האדמה כלי קלוע מעלעלי תמרים. צורתו קונית ובתחתיתו פתח קטן. זהו לול בו מתכנסת הדוגרת ואפרוחיה. הוא גם משמש להעברת התרנגולות בעת הנדידה בקשירה לגמל. חומרי הבעירה גם הם מן התמר: עלים יבשים, סנסינים וסיבים.הסכרים שמקימים הבדואים בוואדיות כנגד גריפה, עשויים מגזעי תמרים שהונחו לרוחב הזרימה.הדייגים בחופי סיני משתמשים ברפסודות העשויים מגזעי תמר קשורים בחבלים העשויים סיבי תמר. וכן החבלים לכריכת המצופים וקשירת העוגנים.הארגזים, הכלובים והסלים לאחסון הדגים, כולם עשויים מכפות תמרים. ואפילו הסנדלים בהם משתמשים הדייגים לעמוד על ריף האלמוגים קלועים מעלי תמר. היום הוחלפו סנדלי ים אלה בסנדלי פלסטיק.
אחת הדרכים לשמר את הפרי במדבר הוא להכין ממנו עוגות תמרים הנקראות " עג'ווה". לאחר הייבוש בשמש מכינות הנשים גושים מעיסת התמרים ובוזקות עליהם גרעיני סומסום. את הגושים הללו מייבשים בשמש עוד כעשרה ימים, אח"כ מורחים אותם בשמן זית למניעת חדירה של חרקים מזיקים. בגלל קוצר היריעה אין באפשרותי להביא עוד הרבה מעלילות התמרים לפיכך דומני שהמובאה מבראשית רבה ( מ"א, א' ) מביעה יותר מכל את התועלת שמפיק האדם מן התמר: מה תמרה זו אין בה פסולת, אלא תמרים לאכילה, לולבים להילול, חריות לסיכוך,סיבים לחבלים,סנסינים לכברה,שפעת קורות לקרות בהם את הבית. כך ישראל אין בהם פסולת.
שבת שלום וטו' בשבט שמח.