עבודת הדוקטור שלו עסקה בתופעת האקוטיפיזציה בצומח הארץ שזיהתה את השונות התוך מינית הנובעת מהתנאים המיוחדים להם חשוף הצומח בבתי גידול שונים זה מזה.
פרופ' ויזל זיהה "חורים" בספרות המדעית ודאג "לסתום" אותם. ב1972 הוא פרסם בהוצאת Academic Press את ספר היסוד Biology of Halophytes שסיכם את הידוע עד אז על צמחי מלחה. זה היה ספר שפתח צוהר לקבוצת צמחים מיוחדת זאת עבור מדענים וסטודנטים רבים בעולם כולו.
הוא היה אחראי לפרסום של שורת ספרים בעברית בנושאי אקולוגיה ובוטניקה, שלא נמצאה הוצאת ספרים שהייתה מוכנה להסתכן בכך הוא הוציא לאור בעצמו את "פרקים באקולוגיה" שהיה ספר ראשון בנושא האקולוגיה בעברית ושימש במשך שנים רבות כספר לימוד באוניברסיטאות, סמינרים למורים ובתי"ס תיכוניים.
בהמשך הוציא באותה דרך יחד עם תלמידיו את הספר הראשון בעברית על צומח א"י, ששימש אחר-כך בסיס לעריכת הכרך באנציקלופדיה לחי ולצומח בהוצאת משרד בטחון. סדרת ספרוני הכיס למטייל בנושאי עצים, צמחי מים וצמחי מלחה היו גם הם חידוש ששירת רבים, אנשי מקצוע וחובבים.
הוא הקים במו ידיו את המעבדה לחקר אלרגנים באוויר, הנותנת שירות של מידע לציבור על פריחת צמחים אלרגניים בחודשי השנה השונים, שירות שניתן בכל מדינה מתוקנת ע"י רשויות הבריאות הממשלתיות. את תחזית הפריחה של צמחים אלרגנים בישראל ניתן לראות באתר . בתחום זה פעל יואב ויזל נמרצות לחקיקת חוק שיאסור נטיעת צמחים גורמי אלרגיה בגינות הנוי בערים. חוקים שהם נפוצים במדינות מתוקנות רבות בעולם. אך למרות מאמציו, השיטה הפוליטית בישראל העמידה מכשולים לכך שאפילו הוא לא הצליח לגבור עליהם.
כשהגיעו אליו פניות בקשר להרעלות הנגרמות ע"י צמחים כתב יואב ויזל יחד עם פרופ' ששון כהן את הספר על צמחי רעל בישראל והוציא אותו לאור. ספר המשמש את אנשי הרפואה לאבחנה וטיפול במקרים הרבים של הרעלות הנרגמות ע"י צמחי בר או צמחי נוי.
הוא ניהל במשך שנים רבות את הגנים הבוטניים של אוניברסיטת תל-אביב, ובמהלכן הוא הרחיב את הגנים והוסיף בהם את הגן לצמחי תועלת, הגן לצמחי רעל ורפואה, אוסף הסוקולנטים, חממת הדקלים ומעבדת השורשים.
הוא היה מעורב בכל פרט ופרט בגן ובמו ידיו עבד עם הצוות.
בתפקידו כמנהל הגנים הוא נחשף לביקורים של עיוורים בגן וזיהה את הקושי שלהם להגיע את הצמחים ולגעת בהם. כפתרון לכך הוא הגה את הרעיון של ערוגות מוגבהות שהעיוור יכול לעמוד לידן ביציבות ולגעת בבטחה בצמחים, כולל אלה שגדלים בבריכות ולהריח אותם. זה היה הגן הבוטני הראשון עם תצוגה לעיוורים מסוג זה. לאחר מכן חיקו זאת גנים בוטניים רבים אחרים.
הוא המשיך בפעילותו במחקר ובהוראה ללא לאות, למרות שפרש לגמלאות כבר לפני כעשר שנים. המוות השיג אותו באמצע העשייה במחקר, בהוראת סטודנטים ובשירות הציבור.
יהי זכרו ברוך.