הרמב"ם בהלכות בית הבחירה אומר שאותם פרחים היו במנורה ובשני העמודים, בשניהם היו שושנים.
להגדרת השושן במדוייק עוזר האבן עזרא בפרושו על הפסוק בשיר השירים " כשושנה בין החוחים...". לדבריו פרח השושנה בא מהשש. והוא לבן וריחו טוב.... . פרופ' יהודה פליקס אומר שקביעת האבן עזרא היא לפרח הנקרא "ליליום קנדידום" ( אבי משפחת השושן הצחור, פרח מוגן,הגדל בא בצפון הארץ ).
מי שמתבונן בפרח רואה ש"במבט על" של פרח זה הוא ה"מגן דוד". ( ובמבט צד הוא מופיע במטבע "שקל" בן זמננו,שהינו העתק מטבע מתקופת זרובבל )
כלומר במנורה כל נר משבעת הנרות היה נתון בתוך פרח שצורתו הייתה מגן דוד. המנורה דלקה בלילה ,מציאות זו של נר דולק מעל פרח יצרה צללית של מגן דוד על הרצפה (כפי שהוכיח האומן יניב שפירא בצילומיו) , כך היו שבעה צללים של מגן דוד על ריצפת המשכןהמקדש.
מציאות זו הייתה לאורך תקופה ארוכה מאוד, לאורך תקופה זו ,מתקופת המשכן עד סוף תקופת הבית השני, היו לעם ישראל חמש מנורות, החמישית מתוארת בשער טיטוס. המנורה השישית נמצאת בסמל מדינת ישראל.
תקופה זו כוללת: ארבעים שנות משכן בסיני.כארבע מאות שנה במשכן שילה. כארבע מאות שנה בית ראשון, כארבע מאות שנה בית שני.זאת אומרת ,כל ערב במשך כ-1200 שנה הדליק הכהן שבעה נרות וכל נר היה בתוך מגן דוד.
עוצמתו של המגן דוד עולה מאוד לאור העובדה שאת כל כלי המשכן ידע בצלאל לעשות מלבד המנורה, שנקראה גם המנורה הטהורה, המנורה הזו נעשתה על ידי הבורא.
להמשך קריאת המאמר
אורי אופיר חקר את מקורו של המגן דוד והגיע למסקנה שהוא כדמותו של פרח השושן צחור כשמביטים בו למלמעלה