בספרות התלמודית , לעומת זאת , ניתן למצוא על הערבה שפע של אזכורים . מתברר , שבנוסף למצוות ארבעת המינים נהוגה הייתה בימי בית המקדש השני "מצוות ערבה" נוספת בחג הסוכות. את הערבות, הענפות והגבוהות, היו מביאים לבית המקדש וזוקפים אותן בצידי המזבח במשך כל ימי החג (משנה סוכה , ד', א', ג'). המשנה מפרטת כיצד יש לקיים את המצווה: "מצות ערבה כיצד? מקום היה למטה מירושלים ונקרא מוצא. יורדין לשם ומלקטין משם מורביות של ערבה, ובאין וזוקפין אותן בצידי המזבח, ראשיהן כפופין על גבי המזבח. תקעו והריעו ותקעו. בכל יום מקיפין את המזבח פעם אחת... ואותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים" (משנה סוכה , ד', ה'). הפירוט הגיאוגרפי שמביאה המשנה מחייב עיון לנוכח העובדה שאזכורה היחיד של מוצא במקורות חז"ל הוא בהקשר זה. ברשימה זו ננסה להבין את המשמעות הגיאוגרפית של מצווה זו.
לתולדות מוצא ולזיהוייה
בתקופת המקרא נזכר מוצא בן זמרי כאחד מראשי בתי האב בבנימין (דברי הימים א', ח', 36). ייתכן שהוא זה שנתן את שם היישוב שנפל בנחלת שבט בנימין, בקו הגבול הדרומי של נחלתו (יהושע י"ח, 26 ). חותמות מתקופת שיבת ציון עם הכתובת "מצה" ו"מוצה" שנמצאו ביריחו, בתל א-נצבה ובגבעון מעידות על קיומו של היישוב בתקופה זו. לאחר חורבן בית שני הושיבו הרומאים במחוז אמעוס "שמונה מאות אנשי-חיל הנפטרים מעבודת הצבא... שלשים ריס מירושלים" (י' פלויוס , מלחמות היהודים ז', ו', ו). לפיכך נקרא המקום קולוניא. מכאן הסבירו חכמים את מקור השם: מאי טעמא קרי ליה מוצא? איידי דמיפק מכרגא דמלכא קרי ליה מוצא" - מה טעם קראו למקום מוצא? משום שמי שיושב שם יש לו מוצא ממס המלך (בבלי סוכה, מ"ה, א'). בתקופת התלמוד נשתכח השם מוצא: "מהו מוצא? אמר ר' תנחומא קולוניה היה שמה" (ירושלמי סוכה, ד', נ"ד ( .
כל החוקרים חיפשו את מוצא המקראית והמאוחרת בסביבות הכפר קולוניה. לאחרונה, בעקבות סקר וחפירה ארכיאולוגית באתר, פסל יעקב ביליג את הזיהוי של חורבת בית מיזא עם היישוב המקראי (ביליג תשנ"ה, 71). לעומת זאת מקובל לזהות את מוצא של תקופת המשנה והתלמוד עם הכפר הערבי קולוניה, שבו נמצאו שרידים מן התקופה הרומית והביזנטית.
הנוף באזור מוצא
ריכוז המעיינות בסביבות מוצא הוא הגדול ביותר במרחב ירושלים. ברדיוס של כ-1000 מטרים מהיישוב ידועים כעשרה מעיינות , הנובעים או מתנקזים לערוץ נחל שורק, אזור החקלאות של מוצא ובית הגידול של הערבה. נראה , כי מקור שמו של היישוב נעוץ בשפע המעיינות באזור שהם כ"מוצא מים " , כדברי הנביא "והיית כגן רווה וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו" (ישעיהו נ"ח, 11).