"יורד אדם לתוך שדהו ורואה תאנה שביכרה אשכול שביכר רימון שביכר, קושרן בגמי ואומר הרי אלו ביכורים..."
"הקרובים מביאין בכורים תאנים וענים והרחוקים מביאין גרוגרות וצימוקים"...
כיצד היו מביאים את הביכורים:
כל העיירות שבמעמד מתכנסות לעירו של מעמד כדי שלא יעלו יחידים,
שנאמר: "ברוב עם הדרת מלך". ובאים ולנים ברחובה של עיר.
ובשחר, הממונה אומר: "קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו".
והשור הולך לפניהם וקרניו מצופות זהב, ועטרה של זית בראשו, להודיע שהביכורים משבעת המינים. והחליל מכה לפניהם עד שמגיעים קרוב לירושלים. והם הולכים בכל הדרך וקוראים: "שמחתי באומרים לי בית ה' נלך". ולא היו
מהלכים ביום אלא שני חלקי היום בלבד, ובערב לא היו הולכים.
הגיעו קרוב לירושלים - שלחו לפניהם שלוחים להודיע לאנשי ירושלים. והפחות
והסגנים והגזברים יוצאים לקראתם מירושלים, לפי הבאים הם יוצאים: אם
באו אנשים הרבה - יוצאים לקראתם רבים, ואם מעט - יוצאים לקראתם
מעט.
ומשנכנסו לשערי ירושלים אומרים: "עומדות היו רגלינו בשערייך ירושלים".
כל בעלי אומנויות עומדים מפניהם ושואלים בשלומם: "אחינו, אנשי מקום
פלוני, בואכם לשלום". והם מהלכים בתוך ירושלים, והחליל מכה לפניהם,
עד שהם מגיעים להר הבית.
כל הדרך יכול ליתן את סלו לעבדו ולקרובו. משהגיעו להר הבית, נוטל כל
אחד סלו על כתפו, ואפילו הוא מלך גדול בישראל, ואומרים: "הללויה הללו
אל בקודשו" וכו' עד "כל הנשמה תהלל י-ה". והם מהלכים בהר הבית
וקוראים עד שמגיעים לעזרה. משנכנס לעזרה והסל על כתפו, אומר מקרא
ביכורים מ"הגדתי היום", עד "ארמי אובד אבי".
מוריד הסל מכתפו ואוחזו בשפתיו, והכוהן מניח ידו תחת הסל, ומניף הסל
ואומר מ"ארמי אובד אבי" עד סוף הפרשה, ומניחו בצד המזבח בקרן דרומית
מערבית ויוצא. מלבד הביכורים חייבים להקריב גם קרבן שלמים. לאחר
שהביא ביכוריו והקריב שלמיו, לא ייצא מירושלים באותו יום אלא ילון בה,
ולמחרת יחזור למקומו, שנאמר "ופנית בבוקר והלכת לאוהליך" (דברים טז,
ז). אחר שהונחו בעזרה, מותרים הכוהנים באכילת הביכורים, ואנשי המשמר
מחלקים אותם ביניהם.
מקורות נוספים המתארים את הבאת הביכורים (מהירושלמי ומהמשנה)
שמות נוספים לחג
חג הקציר - ככתוב (שמות כג) 'וחג הקציר ביכורי מעשיך אשר תזרע בשדה'.
חג שבועות - ככתוב )שם, לד(: 'וחג שבועות תעשה לך ביכורי קציר חיטים";
ונאמר )דברים טז(: 'ועשית חג שבועות לה' אלקיך'.
יום הביכורים - ככתוב )במדבר כח(: 'וביום הביכורים בהקריבכם מנחה
חדשה'.
עצרת - שם זה אינו במקרא, אך חז"ל קראוהו כך בכל מקום.
חג הקציר - על שם קציר החיטים שבאותה תקופה, והחיטים הן
המאוחרות בתבואות השנה, ובהן כלתה עונת קציר השנה; ועושים חג
במנחה חדשה שמביאים לבית ה'.
חג שבועות - על שם שבעה שבועות שסופרים לפניו, וביום החמישים חג לה'
ולתורה אשר נתן.
יום הביכורים - על שם המנחה החדשה, לחם תנופה שתיים שמביאים
למקדש, והיא מתרת החדש להביא ממנו מנחות למקדש. וביום זה מתחילה
עונת הביכורים, שכל אחד לוקח מראשית כל פרי אדמתו, משבעת המינים
שנשתבחה בהם ארץ ישראל, שם אותם בטנא ומביאם בית ה'. ולקח הכוהן
הטנא מידו והניחו לפני מזבח ה' אלקים.
(למאמר המלא בדעת)
הרב אלחנן סמט