כלשון הכתבה בדעת
פרה ששורפים אותה, ואת אפרה שמים בתוך מים. במים אלה טיהרו את הטמאים שנטמאו בטומאת מת.
(במדבר פרק יט) , וַיְדַבֵּר ה' אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר: זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ פָרָה אֲדֻמָּה תְּמִימָה אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל: ... וְלָקַח הַכֹּהֵן עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב וּשְׁנִי תוֹלָעַת וְהִשְׁלִיךְ אֶל תּוֹךְ שְׂרֵפַת הַפָּרָה:....
דיני פרה אדומה
- לוקחים פרה מתרומת הלשכה, כשהיא בת שלוש או ארבע שנים;
- " אֲדֻמָּה תְּמִימָה" - תמימה באדמימות: שתי שערות שחורות פוסלים בה;
- "אֲשֶׁר אֵין בָּהּ מוּם": מום פוסל בה;
- "אֲשֶׁר לֹא עָלָה עָלֶיהָ עֹל" - לא נעשתה בה שום עבודה (סוטה מ"ו.);
- השחיטה וההזאה כנגד פתח ההיכל (זבחים קי"ג).
טעם פרה אדומה
זאת "חקת" התורה. לפי שהשטן (היצר הרע) ואומות העולם שואלים את ישראל לאמר: מה המצוה הזאת, ומה טעם בה? לפיכך כתב בה חוקה, גזרה היא מלפני, ואין לך רשות להרהר אחריה (פסיקתא פרשת פרה).
רבי יוחנן בן זכאי:
שאל עובד כוכבים אחד את רבן יוחנן בן זכאי: אילין עובדייא דאתון עבדין [הדברים האלה שאתם עושים] נראין כמין כשפים. אתם מביאים פרה, ושורפין אותה, וכותשין אותה, ונוטלין את אפרה, ואחד מכם מטמא למת מזין עליו שתים ושלוש טיפין [=טיפות (של מי הפרה)], ואתם אומרים לו: טהרת!
אמר לו: לא נכנסה בך רוח תזזית מימיך?
אמר לו: לאו.
[אמר לו רבן יוחנן בן זכאי]: ראית אדם שנכנסה בו רוח תזזית?
אמר לו: הן.
אמר לו: ומה אתם עושין לו?
אמר לו: מביאין עיקרין, ומעשנין תחתיו, ומרביצים עליה מים, והיא בורחת.
אמר לו: ישמעו אזניך מה שאתה מוצא [=מוציא] מפיך. כך הרוח הזו רוח טומאה, דכתיב: "וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (זכריה יג), מזין עליו מי נדה, והוא בורח.
לאחר שיצא, אמרו לו תלמידיו: רבינו, לזה דחית בקנה, לנו מה אתה אומר?
אמר להם: חייכם, לא המת מטמא, ולא המים מטהרין, אלא אמר הקדוש ברוך הוא: חוקה חקקתי, גזירה גזרתי, אי אתה רשאי לעבור על גזרתי, דכתיב: זאת חוקת התורה (במדבר רבה, פרשה יט).
על פי מדרש אגדה שהביא ר' משה הדרשן, פרה אדומה מכפרת על מעשה העגל: משל לבן שפחה שטינף פלטין של מלך, אמרו תבוא אמו ותקנח הצואה, כך תבוא פרה ותכפר על העגל.
עץ ארז ואזוב ושני תולעת,
שלושה מינים הללו כנגד שלשת אלפי איש שנפלו בעגל.
ארז הוא הגבוה מכל האילנות ואזוב נמוך מכולם, לסימן שהגבוה שנתגאה וחטא ישפיל את עצמו כאזוב ותולעת ויתכפר לו.
למשמרת, כמו שפשע העגל שמור לדורות, וכשם שהעגל מטמא, כן כל העוסקים בפרה מטמאין. וכשם שנטהרו באפרו של עגל, שנאמר ויזר על פני המים, כך ולקחו לטמא מעפר שריפת החטאת (רש"י).
רב סעדיה גאון, אמונות ודעות ג,י
היאך תורתה מטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים?
כי אין זה מוזר שדבר אחד יעשה שתי פעולות נגדיות, בהתאם לגוף המקבל אותן.
שהרי אנו רואים את האש מתיכה את העופרת, ומקפיאה את החלב;
ורואים את המים מרטיבין עץ התרזה, ומיבשין עץ השקמה;
ומצאנו שהאוכל הטוב מועיל לרעב ומזיק לשבע;
ומוצאין אנו התרופה הטובה מועילה לחולה ומזיקה לבריא.
ולפיכך אינו מוזר שיהא דבר מטהר את הטמא ומטמא את הטהור.
הרמב"ם כותב כך לזיהוי מין האזוב:
כל אזוב שיש לו שם לווי פסול והאזוב שקורין אותו אזוב ביחוד הוא הכשר והוא האזוב שאוכלין אותו בעלי בתים. (אזוב מצוי)
אבל זה שקורין אותו אזוב יוון ואזוב כחלית ואזוב מדברי פסול: