עוזי פז

..."באירופה, עדיין אינו שולל את עצם קיומן.

קושי נוסף לגבי עונות השנה בארץ, נובע מן העובדה, כי בעיני רבים
מצטיירת חלוקת השנה לארבע עונות כחלוקה לארבעה רבעים - חלקים שווי
אורך ושווי ערך, שגבול חד וברור, המסומן בלוח השנה, חוצץ ביניהם.
אך הטבע מסרב להיכנס למגירות קשיחות. וכך, לא זו בלבד שאין הכרח כי
אורכו של הסתיו יתאים למשך הקיץ, וכי מספר ימי האביב ישווה למניין
ימי החורף - אלא שאין שנה אחת דומה לרעותה, ואקלימה של צפת אינו זהה
לזה של טבריה, ובשעה שבירושלים שורר חורף זלעפות, ביריחו עשויה
לזרוח שמש אביבית.

כבר חז"ל חילקו את השנה לארבע עונות, וכינוייהן: תקופת תשרי,
תקופת טבת, תקופת ניסן ותקופת תמוז.

אופיין של עונות השנה האלה מוצג
בארבעת פינותיו של גלגל המזלות, שברצפת הפסיפס של בית-הכנסת בבית-
אלפא, מהמאה השישית לספירה.

יש הגורסים, כי חלוקה זו הושפעה מעולם
המחשבה ומהתרבות היוונית-רומית)3,5(. אך גם הבדווים בסיני, וכמוהם
גם הדרוזים בגליל, שקשה מאד לחשוד בהם כי ירשו מורשתם התרבותית
מנופים זרים ומעמים אחרים, מבחינים בארבע עונות בשנה: "ח'ריף" הוא
הסתיו - תחילתה של העונה הקרה ועת החריש; הזריעה היא ב"שיתא" - עונת
הגשמים. אחריה באה שעתו של ה"רביע" - האביב, על שפע המרעה והירק, עד
כי "רביע" אינו רק שם של עונת השנה, אלא גם שם נרדף לעשב ולמרעה.
זוהי גם עונת הקציר וזריעת הדורה ושאר תבואות הקיץ, שכן ב"סיף", הוא
הקיץ בפי הבדווים, זורעים רק אבטיחים.

סימוכין נוספים לכך, כי בארץ-ישראל נחלקת השנה לארבע עונות, נוכל
למצוא גם מנקודת מבט אקלימית"...

מאת עוזי פז