בחוברת מאמרים המציגים את החידושים מחזית המחקר. המאמר הראשון בגיליון זה: "חיזוי התחדשות צומח אחרי שריפה ביערות אורן נטועים" מאת גיל ספיר ז"ל ויוחאי כרמל. המאמר מסכם חלק ממחקר שהתחיל גיל ספיר, איש הקק"ל, בהנחייתו של פרופ' כרמל בטכניון, אך לא זכה להשלימו עקב פטירתו ממחלה קשה.
יערות האורן שניטעו בשטחים רחבים בארץ ובארצות השכנות חשופים מאוד לסכנת שריפות. תכולתם של חומרי השרף במחטי האורן ובעצה שלו ואופיין המבודר של הצמרות הופכות אותו לפגיע מאוד משריפות. מאז שחר האנושות נשרפים יערות האורן באזורים ים-תיכוניים לעתים מזומנות. שאלת הממשק העומדת בפני הגופים המנהלים את היערות היא מה סיכויי ההתחדשות העצמית של היער? וכיצד ניתן לעודד אותה?
במטרה לתת תשובות לשאלות אלה ניתחו החוקרים נתונים, שנאספו בקק"ל, של התחדשות צומח בשטחי יערות אורן שנשרפו במהלך 30 השנים האחרונות. התברר שרק בכמחצית מהמקרים התחדש יער האורנים. במקומות אחרים האורנים הוחלפו בחורש רחבי עלים שהיו בתת-היער או בחברות שיחים. בשניים מהאתרים שנבדקו נשארה בשטח למשך זמן ארוך בתת-עשבוניים ללא צומח מעוצה.
חלקם של היערות שנכללו במחקר היו נטועים על קרקע רנדזינה וחלקם על קרקע טרה-רוסה. בעזרת ניתוחים סטטיסטיים זיהו החוקרים את המשתנים העיקריים שקובעים את מהלך ההתפתחות בשטח שהיה נטוע ביער אורן שנשרף. שטחים שבהם החורש החליף יער אורנים בעקבות שריפה התאפיינו בקרקע טרה-רוסה ובמפנים צפוניים. לעונת השריפה ולמרחק מיערות שלא נשרפו הייתה גם כן השפעה על התפתחות הצומח בשטח.
המאמר השני בחוברת מאת אורי רול, לואי סטון ושי מאירי עוסק במה שהתקבל אצלנו כמוסכמה: "ישראל עשירה במיוחד בעולם החי והצומח שלה – האומנם?"
מוסכמה זאת המצוטטת בכותרת מוכרת לכל מי שקרא את הספרות שהתפרסמה בנושא זה. הכותבים משווים את עושר החי והצומח של ארץ ישראל לזה של מדינות אחרות בעולם בכלל ומדינות בעלות אקלים ים-תיכוני בפרט. החידוש בניתוח שהם עשו הוא שאת הקשר הצפוי בין עושר המינים לגודל השטח הם לא ניתחו כאילו צפוי יחס ישר בין השניים אלא, בהתאם לכלל האקולוגי של יחס מעריכי בין גודל השטח למספר המינים החיים בו. כלל זה ידוע כבר למעלה ממאה שנה ומקובל מאוד בין חוקרי האקולוגיה.
לפי ניתוח זה נראה שעולם החי והצומח של ארץ ישראל לא שונה באופן מובהק מזה הצפוי לפי גודלה בהשוואה למדינות העולם האחרות ולמדינות בעלות אקלים ים-תיכוני.
אמנם התברכנו במגוון מינים עשיר אך הוא לא יוצא דופן בעושרו ואין לנו לתבוע לעצמנו מקום מיוחד בין הנקודות ה"חמות" - "Biodiversity Hot Spots" - הראויות למאמצי שימור מיוחדים. יחד עם זאת עלינו לשמור על המגוון הקיים אצלנו. וכל נגיסה בשטחים הפתוחים בהם מתקיים הטבע הבר מקטינה את יכולתו של השטח לשאת את אותם המינים.
כתב: עמרם אשל