הצוף של הפרח משמש חומר חיוני לתזונת הדבורים וליצירת דבש. זו הסיבה שסביב פרחי השלמון היפואי יש תמיד תכונה רבה של דבורים.
את תיאור הצמח תמצאו באתר
מהו צוף?
חומר הגלם לייצור הדבש הוא צוף הפרחים – הנֶקְטָר (Nectar). חומר נוזלי מתוק שהצמח מפריש מבלוטות באזורי הפריחה של הצמח הקרויים צוּפָנִים. הצוף הוא נוזל מימי, שקוף ומתוק. הרכבו הכימי תלוי בגורמים רבים והוא שונה מצמח לצמח, תלוי בתנאי מזג האוויר, בסוג הקרקע ובמיקום הגאוגרפי. מסוגים שונים של נקטר ייווצרו סוגים שונים של דבש.
בישראל נוהגות הדבורים לאסוף צוף מפרחים של מעל למאה מינים שונים של צמחים. חלק מהצמחים הם צמחי תרבות כדוגמת ההדרים, אקליפטוסים וכו', וחלקם צמחי בר.
צוף הנאסף ע"י הדבורים מפרחי בר הוא בד"כ אורגני, אולם הדבש הנוצר ממנו אינו נקי בגלל ממדיה הקטנים של ארצנו.
מה מחפשים החרקים אצל הצמחים ולמה משקיע הצמח אנרגייה ביצירת צוף?
הצמחים והפרחים אינם זקוקים לצוף ולריח שהם מפיצים. הם משקיעים אנרגייה ביצירתם כדי למשוך את החרקים לבקר אצלם: הם תלויים בחרקים אלה להמשך קיומם.
הצוף משמש "גמול" לחרקים המבקרים את הצמח. בעת איסוף הצוף מתרוצץ החרק על הצמח ומאביק אותו באבקה שדבקה לגופו כשנע על צמח אחר והתפלש בו. הצמח מרוויח הַאֲבָקָה הדדית לצורך הפריה. דבורים וחרקים נוספים מגיעים לפרחים לשתי מטרות: לאיסוף אבקה וצוף וכדי להיזון מהם. (נוסף על כך הדבורים מכינות את הדבש מהצוף.)
יש לציין שיש "צמחים רמאים" שלהם אמצעי משיכה שאינם מתגמלים את החרקים.
כמה מאמצים משקיעות הדבורים החרוצות באיסוף הצוף!!!
בתקופת הפריחה עמלות הדבורים על איסוף הצוף מדי יום. בגיחה אחת, הנמשכת כחצי שעה, אוספת הדבורה צוף מ-50 עד 100 פרחים!!!! הצוף נאסף מסוג זהה של פרחים, הדבורה "זוכרת" את מיקום הפריחה שממנו אספה צוף, והיא מסוגלת לשוב אליו. היא מעבירה את המידע לדבורים אחרות בכוורת באמצעות ריקוד מיוחד, המספק נתוני GPS באשר לכיוון ולמרחק של הפרחים מהכוורת.
כמות הצוף שדבורה מביאה לכוורת בגיחה אחת נעה בין 40 מ"ג ל-70 מ"ג.
אפשר לסכם: "לך אל הדבורה עצל, ראה דרכיה אצל השלמון היפואי וחכם"...