הגנים הבוטניים של סידני ומלבורן

הגנים שהיו פעם במקום פתוח נמצאים כיום בקרבת מרכזי הערים. התמונה הראשונה (1) מהגן של מלבורן שפרושֹ על מורד של גבעה שממנה רואים את גורדי השחקים. התמונה השנייה מהגן הבוטני של סידני (2) שממנו רואים גם את בנין האופרה המפורסם. במרכז התמונה פרט ענק של Schefflera actinophylla. בין צמחי אוסטרליה האחרים ישנם פיקוסים שרק נתנו להם מרחב וזמן ותראו לאיזה גודל הגיעו (3). הפירות שלהם מושכים עטלפי פירות גדולים שישנים על העצים בגן (4) אבל מעופפים קצת גם ביום בכדי להפחיד את הקהל.
הבניין הקטן בתמונה (5) נקרא "בניין הדקלים" Palm House. זאת הייתה החממה הראשונה ביבשת, שנבנתה בשנת 1876, מחוממת באמצעות צינורות מים מתחת לרצפה. לא ברור מה חשבו הראשונים כשתכננו אותו כי בתמונה (6) תראו את אחד הדקלים מאותה תקופה.
לפני כמה מאות מיליוני שנים היו חלקים ש כדור הארץ מכוסים ביערות שרכים, אלה היערות שמהם נוצרו הדלקים המאובנים – פחם, נפט וגז. כיום במזרח אוסטרליה, טסמניה, ניו-זילנד ואיי האוקיינוס השקט עדיין ישנם עצי שרך שרידים של אותם יערות. הפרימיטיביים שבהם Marattia howeana (7) יש להם גזע קצר ועלים ענקיים שמגיעים ל-4 מ'. מינים אחרים הם עצים גבוהים יותר כמו Dicksonia antarctica שכמה מהם אתם יכולים לראות בתמונה (8). בסככת השרכים בגן בסידני תוכלו לראות גם את אחד המינים של השרכים הידועים בשם העממי "קרני איל" (9), במקרה זה Platycerium superbum שמוצאו גם כן באוסטרליה.
הקבוצה הבאה של הצמחים האוסטרליים בסולם האבולוציה הם הציקסיים. כבר סיפרתי לכם על Macrozamia שנפוצה מאוד ביערות ובחברות השיחים, והפעם שתי תמונות של איצטרובלים נקביים עצומים של ציקסיים מהגן הבוטני במלבורן (10, 11).
בהמשך אותו קו אבולוציוני, משפחה חשובה אחרת של עצים אוסטרליים היא משפחת Auracariaceae הנציג שלה בתמונה (12) הוא Agathis robusta. אמנם המשפחה נמנית על המחטניים אך העלים של המין הזה הם שטוחים ורחבים. לעץ קליפה חלקה הוא מגיע לגובה 30-50 מ'. במרכז המבקרים של הגן במלבורן מוצגת פרוסת גזע של עץ ממין זה בקוטר 2.60 מ' שהיה בן 600 במותו - כל קו לבן בתמונה (13) מציין 100 שנות גידול.
מחטני אחר הוא הברוש (14) שמבט קרוב על הקליפה שלו (15) מראה שהוא עבר הרבה בחייו בגן. ואחריו הערער שצילמתי בגן ליד החוף לא רחוק ממלבורן (16). מחטני אחרון להיום הוא לא אוסטרלי אלא אורן קנרי (17) שאנחנו מכירים גם מהארץ, אבל לא בגודל כזה. צמח נוסף שמוצאו מהאיים הקנריים, מבין צמחי הסלעים ממשפחת הטבוריתיים הוא Aeonium arboretum (18) מזן מיוחד שעליו מאדימים. ואם בסוקולנטים מיובאים עסקינן, מצא חן בעיני הקקטוס הזה (19) שאינני יודע את שמו.
בשום חלק של אוסטרליה כמובן אי אפשר בלי אקליפטוסים כמו Eucalyptus grandis (20) שמוצאו מצפון מזרח אוסטרליה והוא גידול חשוב לתעשיית העץ, שהייתה למוצר היצוא החשוב בשנים הראשונות לפני שנתגלו הזהב והמחצבים האחרים. או למשל Eucalyptus botryoides שנקרא "מהגוני דרומי" (21), כי העץ המשובח שלו בצבע אדמדם. ניטע במטעים רבים גם בניו-זילנד. זה אחד ממיני האיקליפטוס עם קליפה סיבית מחוספסת, ולא קליפה חלקה, שמקורו ברצועת חוף צרה במזרח אוסטרליה. חלק מהסיפור על אקליפטוסים היא הקואלה (22) שניזונה מהעלים שלו. חיית כיס זאת רוב הזמן מנמנמת כי הערך הקלורי של המזון שלה נמוך ואין לה מרץ. בתמונה (23) תראו איך היא נראית בטבע ולמי שלא מצליח להבחין בפרט שנח לו בראש העץ סימנתי אותו בחץ אדום ובצילום תקריב (24).
עצים ממוצא אוסטרלי, שיש כאלה הטועים וחושבים אותם למחטניים, הן הקזוארינות, שהן כמובן מכוסי זרע מהדו-פסיגיים. אתם מכירים את העצים הגבוהים שמגיעים ל-30 מ' ויותר. הנה הפתעה Casuarina obesa (prostrate) (25) זן של קזוארינה שרועה כצמח כיסוי על הסלעים.
באוסטרליה גדל גם אחד המינים של עצי הבאובב (26) להזכירכם את המוצא המשותף של הצומח האוסטרלי וזה של מדגסקר, עוד מאז שהיו שתיהן חלק מיבשת גונדוואנה שהתפרקה (כמו כל דבר בעולמנו) לפני כ-200 מיליון שנה. מבין העצים הזרים שנטועים בגן הבוטני במלבורן ישנו הדקל Jubaea chilensis (27) ששמו מעיד על-כך שמוצאו מצ'ילה שבדרום אמריקה. הוא נקרא "דקל היין הצ'יליאני" כי מליבתו אפשר להפיק סוכר ולהתסיס אותו לאלכוהול, שכולם פה אוהבים מאוד.
בכל גן בוטני שמכבד את עצמו יש בריכה. בגן הבוטני של מלבורן, הבריכה מלאה בצמחי "לוטוס" (28) Nelumbo nucifera שרבים מכירים מהודו, אבל הוא שייך גם לצומח הבר בחלק הטרופי של אוסטרליה. בגן הבוטני של מלבורן, הברבורים השחורים (29) שטים על פני הבריכה החלקים. בבריכה צפים איים מלאכותיים (30) שאמורים לשמש לטיהור המים כפי שמוסבר בשלט (31).
ולסיום, מהעשבייה של הגן במלבורן, קריקטורה לכל אלה שלא למה צריכים את השמות המדעיים של הצמחים (32) הרי יש לכולם שמות עממיים.

לכתבות קודמות של פרופסור עמרם אשל מאוסטרליה