רבים שואלים את עצמם את השאלה:
לשם מה נבראו צמחי הרעל?
או אם תרצו, מה הביא לכך שהתפתחו צמחי הרעל במהלך האבולוציה? התשובה לשאלה זאת איננה חד-משמעית ויש מספר הסברים לתופעה.
חשוב להכיר את צמחי הרעל ולהישמר מהם. הם יפים ומושכים ושלא כמו בעלי-חיים ארסיים, לא תמיד הם ניכרים בצבעיהם או בצורתם.
בין צמחי הרעל יש מגוון גדול. יש כאלה שחומרי הרעל נמצאים בכל חלקי הצמח ואם נאכל ממנו, או נשתה חליטה מעליו, או אפילו נעשן אותו לאחר ייבוש, אנו מסתכנים בנזק בריאותי שיכול, במקרה הטוב להסתכם בכאב בטן והקאות, ובמקרה החמור להסתיים במוות.
דוגמאות לצמחים כאלה הם הרדוף הנחלים, פתילת המדבר הגדולה וסם הכלב המזרחי ממשפחת האסקלפיים ומיני השכּרון כמו שכרון זהוב או שכרון סינַי והויתניה המשכרת ממשפחת הסולניים. ממשפחה זאת ידוע כמובן צמח הטבק שהניקוטין שבו מזיק לא רק לבני האדם אלא משמש גם כרעל נגד כנימות וחרקים אחרים.
ידועים ביותר כצמחים רעלים הם מיני החלבלוב אשר המוהל החלבי הנוטף מהם לאחר פציעה של הצמח עלול לגרום לגירוי חריף בעיניים ובעור.
גם הלופיים מכילים חומרי רעל בעליהם ובפקעות שלהם.
בצמחי הדורבנית רעילים בעיקר קצות הענפים הצעירים.
אולי מפורסם ביותר הוא רוש עקוד שהרעל שבו שימש להתאבדותו המפורסמת של הפילוסוף היווני סוקרטס, לפני יותר מאלפיים שנה.
צמחי רעל אחרים מרכזים את הרעל בפירות ובזרעים. דוגמאות לצמחים נפוצים כאלה הם מיני הסולנום כגון הסולנום השחור והסולנום הזיתני, אחירותם החורש, ומיני הדטורה שבהם גם העלים מכילים את חומרי הרעל.
מפורסם מאוד הוא הרעל שישנו בזרעי קיקיון מצוי, שהתפרסם בניסיונות של טרוריסטים להשתמש בו למעשי חבלה וידוע גם השקד המר שהזרעים שלו מכילים את הרעל ציאניד.
יש צמחים שהפרי רעיל כל עוד הוא בוסר, אך איננו רעיל, ואפילו טוב למאכל לאחר הבשלתו.
דוגמאות לצמחים כאלה הם עצי האזדרכת, ושיחי הקָריסה גדולת הפרחים.
אבל הכי מפורסמות והכי מסוכנות הן פטריות הרעל, אלה אמנם אינם צמחים, אבל הן גדלות בקרבת צמחים, על מדשאות, בגינות וביערות. יש ללמוד ממומחה לדבר להבחין בין פטריות רעל לאלו הראויות למאכל. לעתים דווקא הנפוצות והנחמדות מראה הן המסוכנות ביותר.
דוגמאות להרעלות שהובאו לידיעתינו מחדרי מיון:
- ילדים כמעט נחנקו מאכילת פירות של לוף ארצישראלי : הם חשבו שזה תירס!!!!
- ילדים הורעלו מאכילת עלי נרקיס מצוי, הם חשבו שאלו עלים של בצל ירוק
- בחור אכל מנה בלתי סבירה של עלי אזוב מצוי כדי להרפא וונגרמו לו בעיות עצביות שטרם נרפא מהן עד היום
ולשאלה שבה פתחנו, מי צריך אותם בכלל?
אין תשובה אחת ברורה. אפשרות אחת היא שאותם חומרי רעל, היות ולצמח הם אינם מזיקים, הרי הם מצטברים בו כתוצרי לוואי של חילוף החומרים ואולי הם חומרים המשמשים לאגירת היסוד חנקן בכמויות גדולות.
אפשרות אחרת שהיא ההסבר המקובל על רוב החוקרים, היא שחומרים אלה נועדו להגן על הצמח בפני אכילת בפי בעלי-חיים. סימוכין לכך ניתן למצוא בעובדה שלעתים לאחר שהצמח נפגע ע"י חרקים או בעלי-חיים אחרים ריכוז חומרי הרעל בו עולה. הוכחה אחרת היא שאם משנים את הצמח באופן מלאכותי, כך שלא ייצר את חומרי הרעל, הוא נפגע יותר מאכילה של בעלי-חיים.
אך גם מבלי שנקבע מה הוא ההסבר האבולוציוני הנכון. חשוב להכיר את צמחי הרעל והיזהר מפניהם. רשימה של צמחי הרעל מבין צמחי הבר של הארץ ניתן למצוא כאן.
חומרי הרעל שהתפתחו במהלך האבולוציה משפיעים על מערכות שונות בגוף החי. יש כאלה המשפיעים על מערכת העיכול וגורמות להקאות ושלשולים ואחרים, המסוכנים יותר, שמשפיעים על מערכות העצבים. מפורסם ביותר הוא האטרופין, שהופק לראשונה מהצמח Atropa belladonna ממשפחת הסולניים, שמפריע להעברת אותות במערכת העצבים. חומרים אחרים משפיעים על קצב פעולת הלב או הריאות ועלולים לגרום למוות במהירות רבה. ידועים כמובן החומרים המופקים מצמחים וגורמים להזיות והשפעות מרחיקות לכת אחרות על המוח. ביניהם הפרג שסמי האופיום וההרואין מופקים מהמוהל הנוטף מפרותיו בעודם בוסר. והקנביס שמתפרחותיו מייצרים את החשיש.
מדע הרפואה מראשיתו למד לנצל חומרים אלה לשימושים רפואיים. חלק מצמחי הרעל הם גם צמחי מרפא, אך יש לדעת כיצד להכין מהם את התרופה ומה המינון הנכון שלה. אותו צמח שיכול לרפא עלול גם להזיק.
מומלץ לנהוג לפי הכלל:במקרה של ספק - אין ספק!!! הימנעו מאכילת הצמח!!!
יש ללמוד ולהכיר את הצמחים. רבים מהם רעילים ועלולים לגרום לנזקים בלתי הפיכים ואף למוות.