במשל יותם נאמר: הלוך הלכו העצים למשוח עליהם מלך. ויאמרו לזית: מלכה עלינו! ויאמר להם הזית: החדלתי את דשני אשר בי יכבדו אלהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים? ויאמרו העצים לתאנה: לכי את מלכי עלינו! ותאמר להם התאנה: החדלתי את מתקי ואת תנובתי הטובה והלכתי לנוע על העצים? ויאמרו העצים לגפן: לכי את מלכי עלינו! ותאמר להם הגפן: החדלתי את תירושי המשמח אלהים ואנשים והלכתי לנוע על העצים? ויאמרו כל העצים אל האטד: לך אתה מלך עלינו! ויאמר האטד אל העצים: אם באמת אתם מושחים אותי למלך עליכם באו חסו בצלי ואם אין תצא אש מן האטד ותאכל את ארזי הלבנון. (שופטים ט, ח-טו)
במשלו מקנה יותם לעצים תכונות שונות של מנהיגים. את רובם לא היה רוצה לראות עומדים בראש העם, חרף הכבוד המיוחס להם. (ארז הלבנון הוא המכובד שביניהם, ואילו האטד – פחות ערך מכולם). האם יש לכך סימוכין בטבע? האם, אכן, קיימים צמחים אשר ביודעין מושכים אחריהם את כל השאר ומהווים להם מעין מנהיגים? כשבוחנים היטב את הרכב הצומח בטבע מגלים תופעות המזכירות לנו במידה רבה את החברה האנושית; מוצאים בין הצמחים יחסי גומלין מעניינים, תהליכי איכלוס מתוחכמים של בתי גידול שונים ואפילו מה שנראה כהעדפת שכנים מסוימים על פני אחרים. כך נוצרת חברת צמחים אופיינית לכל בית גידול. לכאורה נראה כאילו התשובה לשאלה הנ"ל היא חיובית, אולם למעשה אין הדבר כך. ככל הידוע לנו עד עתה אין הצמחים מסוגלים לפעולות של חשיבה ורגש, וכל מה שנראה לנו כתופעות אנושיות אינו אלא תוצאה של שלושה צרכים בסיסיים של הצמח הבודד: 1. מינימום תחרות מצד צמחים אחרים 2. תנאי גידול מתאימים ככל האפשר ויכולת לשרוד אירועים יוצאי דופן 3. השגת הצלחה בהעמדת דורות נוספים של צאצאים
כלומר מדובר בגורמים "אנוכיים" בלבד. תפקידם של הפֵּרות העסיסיים והדשנים שבהם ניחנו שלושת עצי הפרי שבמשל היה מלכתחילה לסייע בהפצת הזרעים באמצעות בעלי חיים. את השבחת הפֵּרות השיג האדם באמצעות סלקציה בת דורות רבים המותאמת לדרישותיו. במאמר זה נכיר חלק מהתהליכים הגורמים לצמחים לגדול במקומות מסוימים וליצור הרכבי צומח קבועים פחות או יותר.
בית גידול לכל יצור חי ולכל צמח יש בית גידול. בית גידול הוא סביבתו הטבעית של הצמח (ושל כל אורגניזם אחר), המוגדרת באמצעות מכלול של תנאי סביבה. אפשר לחלק את תנאי הסביבה לשתי קבוצות: 1. תנאים אביוטיים – שאותם מספקת הסביבה, כגון כמות הגשמים, הטמפרטורה, לחות האוויר, עצמת הרוח, עצמת האור, הרכב הקרקע והטופוגרפיה. 2. תנאים ביוטיים – קשורים בנוכחות של יצורים חיים בבית הגידול. לדוגמה: חרקים המאביקים את הצמחים ומאפשרים יצירת דור שני, בעלי חיים העוזרים בפיזור זרעים, יצורים הניזונים מהצמח ומשנים את קצב התפתחותו, נוכחות של צמחים מתחרים ועוד. לכל צמח טווח מסוים של תנאים – ביוטיים ואביוטיים – שבהם הוא מסוגל לחיות, ואלה מאפיינים את בית גידולו. קיים סיכוי גדול שצמחים בעלי טווחים דומים של תנאים, אביוטיים בעיקר, יגדלו יחד באותו בית גידול וייצרו חברת צמחים. הגדרתו הגאוגרפית של בית גידול היא גמישה; ייתכן אזור רחב ידיים שכולו בית גידול אחד, וייתכן גם בית גידול מצומצם ביותר המסתכם בשלולית קטנה או בסלע בודד. בין הצמח לבית גידולו קיימים יחסי גומלין: נוכחותם של הצמחים משפיעה על תנאי בית הגידול. היא גורמת לשינויים בעצמת האור, בעצמת הרוח, בלחות האוויר, בהרכב הקרקע ועוד. שינויים כאלה עשויים לגרום לאכלוס בית הגידול בצמחים נוספים. הצמחים הנוספים תורמים אף הם את חלקם לשינוי התנאים, ועשויים אף להתחרות בקודמיהם, לדחוק אותם ולהשתלט על בית הגידול. כל אלה הם תהליכים מתמשכים, ותוצאתם היא הרכבי צמחים אופייניים בבתי הגידול השונים.
חברת צמחים אם נסתכל על הצומח בשטח מסוים נוכל לעתים קרובות להבחין שיש לו הרכב קבוע למדי. בדרך כלל שולטים צמח או שניים, ויש צמחים נוספים המופיעים בתדירות משתנה. אם נעבור למקום אחר, הדומה בתנאי הסביבה לקודם – נוכל לראות גם בו הרכב צמחים דומה. דוגמה מוכרת היא צומח הבתות בגליל, בכרמל ובהרי יהודה והשומרון. בכולם נראה שליטה מוחלטת כמעט, בצפיפות יחסית, של סירה קוצנית מלווה בשני מיני לוטם (שעיר ומרווני) וצמחים נוספים אופייניים כגון געדה מצוייה, געדה מפוסקת, מרווה משולשת, גאופיטים שונים, שהמוכרים שבהם הם כלנית מצויה ורקפת מצויה, וחד־שנתיים רבים. הרכב צמחים זה מוכר בשם בתה ים־תיכונית. אם נבדוק את החורש4 הסמוך בכל אחד מהאזורים הנ"ל, תחזור התופעה על עצמה: הצמח השולט יהיה אלון מצוי ויצטרפו אליו אלה ארץ־ישראלית, קידה שעירה, אשחר ארץ־ישראלי, עוזרר קוצני ועוד. גם כאן יופיעו מיני גאופיטים הדומים לאלו של הבתה הים־תיכונית ועוד. אולם אם נעבור לצד המזרחי והדרומי של הרי יהודה, למשל, נוכל לראות שם במקומות רבים בתה השונה בהרכב הצמחים: גם כאן שולטת הסירה הקוצנית, אך היא נמוכה יותר, צפופה פחות ומתלווים אליה צמחים שונים מאלה שראינו בבתה הקודמת - מתנן שעיר, למשל. זוהי בתת סְפר ים־תיכונית". אפשר לראות כמותה גם בצדם המזרחי של הרי השומרון. ההבדל בהרכב הצומח בין שתי הבתות נובע בעיקר מההבדל בכמות הגשמים באזוריהן. הצד המזרחי של רכס הרי יהודה והשומרון יבש יותר מהמערבי (לכן הוא נקרא "סְפַר המדבר"), ובהתאם לכך משתנה הרכב הצמחים שבו. באזורים אלה גם לא נמצא חורשים ויערות טבעיים הדורשים כמות גשם גדולה יותר. ההרכבים הקבועים (פחות או יותר) של הצומח באזורים השונים נובעים, אם כן, מתנאי הסביבה המאפיינים את האזור, ומהעובדה שלמיני הצמחים במקום יש דרישות אקולוגיות (סביבתיות) דומות. קביעותם זיכתה אותם בכינוי חברות צמחים. יש לציין כאן כי הקביעות איננה מוחלטת, אלא יחסית בלבד. כל שינוי בתנאים יכול לגרוע או להוסיף מינים משמעותיים לחברה. כך לדוגמה, בתנאי קור וכמות גשם מרובה, יופיע גם אלון התולע יחד עם האלון המצוי, כפי שניתן לראות בהר מירון ובמוחרקה שבכרמל. קיימות תאוריות שונות המייחסות למושג חברת צמחים רמות שונות של קביעות בהרכב הצומח שלהן, ואף מבטלות מושג זה לחלוטין. לא כאן המקום לדון בהן. אנו ניעזר במה שעינינו רואות, וננסה לדון בשאלה כיצד הגיע למקום כלשהו הרכב הצמחים האופייני לו וכיצד התבסס שם.
תהליכי ההיווצרות של חברת צמחים לכל חברת צמחים הייתה בעבר נקודת התחלה כלשהי. נקודת התחלה כזו יכולה להיות ראשונית ונקייה מכל צמח שהוא, כגון שטח קרקע שהיה מכוסה ים ונחשף או גבעת חול נודד. נקודת ההתחלה יכולה גם להיות משנית ולהכיל צמחים מהעבר, כגון שטח מעובד שנעזב, יער שנכרת או שולי דרך חדשה. כך נוצרת מערכת חדשה של תנאי סביבה, ואם נמצאים במקום צמחים הקודמים לאירוע, הם "אינם מכירים" אותה או את חלקה וכך נפגעת יכולתם להמשיך לחיות במקום. לשטח כזה עשויים להגיע זרעים של מיני צמחים שונים, אשר חלק מהם יוכל לנבוט, להתבסס ולצמוח. כך מתחיל תהליך ארוך של השתנות הצומח במקום. הצמחים הראשונים אשר מאכלסים מקום ריק מצמחייה נקראים בשם צמחי חלוץ. זרעיהם או נבגיהם מגיעים למקום באופן מקרי לחלוטין וחלק מהם מצליח להתבסס בו. במקרים רבים תנאי הקיום במקום התחלתי שכזה הם קשים ביותר, ולצמחי החלוץ יש בדרך כלל תכונות ייחודיות, המאפשרות להם להתמודד עם קשיי בית הגידול שהגיעו אליו. החל מרגע הופעתם מתחיל תהליך הדדי של השתנות התנאים של בית הגידול בהשפעת הצמחים, והשתנות הרכב הצומח במקום כתוצאה מהשינויים בבית הגידול ומהגעתם למקום של עוד ועוד צמחים ממינים נוספים . תהליך כזה קיים גם כאשר נקודת ההתחלה איננה ראשונית, והוא נקרא בשם סוקצסייה. הוא יכול להימשך שנים אחדות, עשרות או אף מאות שנים. לאורך התהליך ניתן להבחין בהשתנות של חברות הצמחים במקום, עד להתבססותה של חברת צמחים יציבה לאורך זמן. בחברה זו, שבה כמעט שלא חלים שינויים, נמצאים מרבית מיני הצמחים, בשיווי משקל בינם לבין עצמם ובינם לבין תנאי בית הגידול. זהו שיווי משקל דינמי, שבו פרטים רבים מתים ואחרים תופסים את מקומם, אך הרכב החברה נשאר קבוע פחות או יותר. חברה אחרונה זו בתהליך הסוקצסיה נקראת בשם חברת קלימקס, והיא החברה המפותחת ביותר שיש ביכולתו של בית גידול זה לקיים.
הבה נראה כיצד עשוי להיראות תהליך הסוקצסיה בבית גידול מצומצם כגון סלע גדול שנחשף לאחר שהיה מכוסה בקרקע. כבר מלכתחילה שונים התנאים בנקודות שונות על פני הסלע בהתאם למפנה, כאשר צדו הפונה צפונה של הסלע מוצל יותר, ולכן יבש פחות. זהו הצד שבו יופיעו צמחים לראשונה. לא יהיו אלו צמחים מפותחים בעלי שורשים, גבעולים ופרחים. האורגניזם הצמחי הראשון שיופיע על פני הסלע יהיה, כנראה, מין כלשהו של חזזית. חזזית היא "תשלובת" של פטרייה ואצה חד־תאית. שני אורגניזמים אלה יכולים אמנם להתקיים בנפרד זה מזה, אך מהרגע ש"נפגשו" נוצר ביניהן שיתוף מוחלט, ואף אחת מהן אינה יכולה יותר להתקיים ללא חברתה. הפטרייה (שאיננה צמח) ניחנה בכושר קליטת מים וחומרי הזנה מינרליים ממשטחים יבשים יחסית, ותורמת חומרים אלה לשותפות, ואילו האצה מספקת חומר אורגני (מזון) שאותו היא מייצרת בתהליך הפוטוסינתזה הייחודי לצמחים. גם מחזורי החיים והרבייה של שני האורגניזמים משולבים זה בזה. למעשה ה"תשלובת" מתפקדת כאורגניזם אחד. בעונת היובש נמצאת החזזית בתרדמה, אך עם בוא הגשמים היא תתעורר לחיים ותתחיל לגדול, להתרבות ולהתפשט על פני הסלע. אפשר לראות בקלות שבמפנה הצפוני של הסלע החזזיות גדולות ומפותחות יחסית לחזזיות שבשאר המפנים. תוך כדי פעילותה הביולוגית גורמת החזזית להתפוררות ולהתמוססות מרכיבי שטח הפנים של הסלע. גם גורמי הסביבה (מי גשם, רוח וכו') תורמים לכך, ועם הזמן נוצרות בסלע גומות זעירות המכילות מעט פירורי סלע ולחות מסויימת, ובהן יכולים להתבסס צמחים גדולים קצת יותר כגון טחבים שונים. אלו הם צמחים ירודים שכל גובהם כ-1 ס"מ, והם זקוקים למים לא רק למחייתם אלא גם לתהליך הרביה שלהם. בחורף גשום הם יופיעו על רוב פני הסלע, אך בתנאים יבשים יותר יתרכזו הטחבים במפנה הצפוני שלו. יש לזכור שהופעת הצמחים, אפילו הקטנים ביותר, גוררת אחריה הופעה של בעלי חיים, הניזונים מהם ומשפיעים גם הם על בית הגידול המתהווה (גורמים ביוטיים). הסלע ממשיך להתפורר בשל השפעת האורגניזמים שעליו ובשל השפעת חילופי טמפרטורה הגורמים להיווצרות סדקים עמוקים יותר. הגומות והסדקים מתמלאים בחלקיקי קרקע שמגיעים בין השאר גם בעזרת הרוח. עם הזמן מתחיל הסלע להתאכלס בצמחים מפותחים, בתחילה קטנים ובהמשך גדולים יותר, ביניהם גם מינים שהם צמחי סלעים אופייניים כגון כתלה חריפה. אלה מצדם דוחקים את הצמחים הירודים ותופסים את מקומם. חברת הכתלה החריפה (ומלוויה) היא חברה יציבה למדי, המאכלסת שטחי סלעים נרחבים באזור הים־תיכוני, כל עוד הם חשופים לאור השמש שהכתלה זקוקה לו מאוד. אך לא לעולם חוסן; אם יצליחו צמחי החורש הים־תיכוני כגון אלון מצוי ומלוויו להתבסס בשכנות לסלע, תיאלץ הכתלה "לפנות את מקומה", שכן ללא כמות מספקת של אור שמש, חייה אינם חיים...
גם צמחי הבתה הים־תיכונית, ובראשם סירה קוצנית, עשויים להצליח להתבסס בין הסלעים הסדוקים והמתפוררים, ועם הזמן לדחוק את רגלי הכתלה החריפה. תהליך זה של סוקצסיה יוכל להימשך, אם לא יופרע, עשרות ואף מאות שנים, עד למצב שבו כל השטח יהיה מכוסה יער אלון מצוי, שהוא, כנראה, חברת הקלימקס של האיזור הים־תיכוני ההררי.
נוכל לסכם את הנאמר עד כאן במספר נקודות: א. סביבתו הטבעית של הצמח היא בית הגידול שלו, והוא חולק אותו עם צמחים רבים אחרים, שדרישותיהם האקולוגיות דומות לשלו. כך נוצר מה שנראה לנו כהרכב קבוע ואולי מתוכנן מראש של הצומח במקום מסוים – חברת צמחים. כלומר לא הצמח בוחר לעצמו את שכניו, ולא הוא מזמין אותם לגור בקרבתו.
ב. ההרכב הקבוע הנ"ל הוא תוצאה של תהליכים שבהם הצומח והסביבה משפיעים באופן הדדי זה על זה. כאשר התנאים בבית גידול מסוים משתנים בהשפעת הצומח המאכלס אותו, משתנה גם הרכב הצומח, וזרעים של צמחים חדשים, שהגיעו למקום באמצעות הרוח או בעלי חיים, מצליחים לנבוט ולהתבסס במקום. זוהי הסוקצסיה שבמהלכה מתחלפות חברות הצמחים המאכלסות את בית הגידול, בהתאם לשינויים שחלים בו.
ג. החברה הסופית, הנמצאת בשיווי משקל עם תנאי בית הגידול ומרכיביה נמצאים בשיווי משקל ביניהם, היא חברת הקלימקס והיא אמורה להמשיך ולהתקיים במקום זה כל עוד לא יחול בו שינוי משמעותי.
למרות האמור בסעיף א' יש במקרים רבים אפשרות לצמחים להשפיע (כמובן שלא במחשבה תחילה) על הרכב אוכלוסיית שכניהם. זאת באופן ישיר או דרך השפעה על תנאי בית הגידול. כיום אנו יודעים שיש סוגים שונים של יחסי גומלין בין צמחים, אשר מעודדים, או להפך – מונעים גידול של צמחים מסוימים זה לצד זה. נכיר בהמשך מספר דוגמאות של יחסי גומלין כאלה.
יחסי גומלין בין צמחים 1. תחרות – זוהי הצורה הנפוצה ביותר של יחסי גומלין בין צמחים. אך טבעי הוא שבבית גידול מסוים מתחרים כל פרטי האוכלוסייה על אותם משאבים – מים, אור, חומרי הזנה מינרליים בקרקע, ועוד. התחרות קיימת כאשר הגורם שעליו מתחרים הצמחים נמצא בכמות פחותה מסך הצריכה של כולם. מה בכל זאת מאפשר להם לחיות באותו בית גידול? יש לכך מספר תשובות; מינים שונים באותו בית גידול נבדלים לעתים זה מזה בדרישותיהם לאור, למשל, וכך יוכל האחד לחיות בצלו של האחר. באשר למים – חלק מהצמחים קולטים אותם ואת חומרי ההזנה הדרושים להם משכבות קרקע עמוקות, ואחרים מקבלים אותם משאבים משכבות קרובות יותר לפני הקרקע. ובאשר להאבקה – למינים שונים יש מאביקים שונים או שהם פורחים בשעות שונות של היממה. כל אלה ועוד מאפשרים למיגוון מינים לחיות ביחד וליצור חברת צמחים. התחרות הקשה ביותר היא בין הפרטים של אותו מין, שכן אלה מתחרים בדיוק על אותם המשאבים באותו מקום ובאותו זמן. לכן נוכל לראות בחברות צמחים רבות שפרטי המין השולט גדלים במרחקים קבועים למדי זה מזה. הדבר בולט במיוחד בחברות מדבר וסְפר המדבר שבהן הגורם המגביל הוא המים.
2. טפילות – במצב זה צמח אחד – הטפיל – חי על חשבון צמח אחר – הפונדקאי, וקולט ממנו חומרים שונים. כאשר הטפיל קולט מהפונדקאי רק מים וחומרי הזנה מינרליים, ומייצר את מזונו בעצמו (בתהליך הפוטוסינתזה), אנו מדברים על טפילות למחצה (דבקון הזית למשל), אך במקרים רבים קולט הטפיל מהפונדקאי את כל צרכיו ואז מדובר בטפילות מוחלטת (מיני עלקת וכשות). זרעי הצמח הטפיל מגיעים אל הפונדקאי באופן אקראי לגמרי, ומיותר לציין שאין כל מרכיב של שיקול דעת מצד מי מהשותפים ואין הם יכולים לבחור את שכניהם.
3. קומנסאליזם – זוהי שכנות בין שני צמחים שכתוצאה ממנה אחד מהם זוכה לשיפור בתנאי גידולו, בעוד שהשני איננו מפסיד דבר, בבחינת "האחד נהנה והשני לא חסר". מתחת לשיחי לענה חד־זרעית – צמח הגדל בחולות החוף הנודדים ומסייע בייצובם – מתפתחים לעתים קרובות צמחים חד־שנתיים מרובים יחסית. שורשי הלענה העוצרים את החול, וכן הצל, הלחות והחומר האורגני שבו היא מעשירה את סביבתה הקרובה, מספקים לחד־שנתיים אלה תנאים אשר מאפשרים את התפתחותם שם שלא כמו בשטחי החול החשוף שמסביב. החד־שנתיים נהנים, ואילו הלענה אינה מפסידה דבר.
4. הדדיות (מוטואליזם) – במצב זה השכנות בין שני הצמחים תורמת להתפתחות של שניהם (כפי שזה קורה בחזזית). לא ידועים מצבים רבים של הדדיות בין שני צמחים עילאיים. ברוב מצבי ההדדיות שאנו מכירים בצמחים, בן הזוג השני הוא פטרייה. מיני עצים רבים זקוקים לעזרה בקליטת מים אל שורשיהם, ופטריות שמתפתחות על השורשים מסייעות להם בכך, ובתמורה נהנות מתוצרי הפוטוסינתזה שהצמח מייצר, כלומר מאספקת מזון סדירה. המקרה הידוע ביותר הוא הסימביוזה בין עצי אורן ירושליים והפטרייה אורנייה. לסיכום: קיימים בטבע תהליכים שבעקבותיהם נוצרות "שכונות" של צמחים בעלות אופי קבוע למדי, הן מבחינת מגוון המינים שבהן והן מבחינת פיזורם בשטח. וכמו בכל שכונה גם כאן יש כל מיני "טיפוסים"; מהם נראים כ"נדיבי לב", אחרים כ"פרזיטים גדולים" ועוד אחרים שפשוט "דואגים לעצמם". אולם כל אלה אינם מעוגנים ברצון, במחשבה תחילה או בתכנון לטווח ארוך ע"י מי מהם. כל אחד נמצא שם פשוט כי זרעיו הצליחו להגיע למקום ומצאו בו תנאים מתאימים להתפתחות.
5. דחייה – צמחים עשויים לגרום גם לדחייה של צמחים שכנים מסביבתם הקרובה. אחת הצורות הידועות לכך היא עיכוב גידולם של צמחים שכנים באמצעות הפרשת חומרים מעכבי צמיחה – תופעה הקרויה אללופתיה. ההפרשה יכולה להיות של חומרים נדיפים - לאוויר שבסביבת הצמח או של רעלנים מסיסים במים - לקרקע שלידו. צמח יכול לעכב בצורה זו צמחים שכנים ממינים שונים וכך למנוע תחרות מצידם על משאבי הסביבה. תופעה מעניינת של אללופתיה היא רעילות עצמית. יש צמחים שחומרי העיכוב שהם מפרישים פועלים בעיקר על בני מינם, שהם המתחרים הקשים ביותר. נמצא כי לענת המדבר, למשל, מפרישה לאוויר חומרים נדיפים המעכבים נביטה של זרעיה סמוך לצמח האם. כך מווסת מספר הצמחים ליחידת שטח בתנאי המדבר שבהם היא גדלה. התוצאה היא שכל פרט יכול לאסוף מים (שהם הגורם המגביל כאן) משטח קרקע רחב יותר.
_הערות שולים ____________________________________________________________________________________ 1. בתה: שטח מאוכלס בשיחים נמוכים, בבני שיח ובצמחים עשבוניים. 2. גאופיטים: צמחים בעלי פקעת, בצל או שורש אוגר מזון מתחת לפני הקרקע (לדוגמה: חצב מצוי). 3. חד־שנתי: צמח שכל מחזור חייו – נביטה, גידול, פריחה, עשיית פֵּרות, הפצת זרעים ותמותה – מתרחש בטווח זמן של פחות משנה אחת. לדוגמה: סביון אביבי. 4. חורש: שטח מאוכלס בעיקר בשיחים נמוכים וגבוהים ובעצים נמוכים. 5. נבג: יחידת הפצה של צמחים ירודים כגון אצות וטחבים. 6. מפנה: הכיוון שאליו פני השטח פונים – צפון, דרום, מזרח או מערב. 7. אורגניזם: יצור חי. 8. . מין (species) - כל הפרטים שאפשרית רבייה מינית ביניהם: כלנית מצויה, סביון אביבי וכו' (ראה חוברת המירוץ משנת תשע"א – "השמות המדעיים של הצמחים"). 9. גורם מגביל – אותו משאב שאם תשתנה כמותו בסביבה, תהיה לכך השפעה על שפע האוכלוסייה. 10. סימביוזה – חיים משותפים של שני מינים שבהם יש תלות כלשהי לפחות של מין אחד במשנהו.
ביבליוגרפיה זהרי מ. גיאובוטניקה, ספריית פועלים 1959 קורס "צומח וצמחים" יח' 2, 3, 4. האוניברסיטה הפתוחה. אמיר רות, פרקים באקולוגיה, המרכז להוראת המדעים, האוניברסיטה העברית, 1995.
את התכונות האנושיות שהלבשתי על הצמחים כתבתי בלשון סגי-נהור כמובן
