במסלולי הטיול הרבים (גם לעצלנים ומבוגרים) תצפיות מדהימות, זריחות צבעוניות אדומות -ורודות, בחלק מהאגמים צפים גושי קרח צבעוניים שנתקו מהקרחון האם וצבעיהם משתנים משעה לשעה.
ממשלת צ'ילה הכריזה על המקום כפארק לאומי ב- ו1959. וב-1978 הכניס אונסק"ו את הפארק לרשימת השמורות הביוספריות .
(לפני המשך קריאה מומלץ להציץ בצילומים המצורפים לכתבה בגלריה שלמטה... )
השם "טורס דל פיינה" ניתן לפארק על שם רכסים בהם שלושה "קרניים" חשופות ולידם הרים תלולים בהם כתמים לבנים של קרחוני-עד.
למרגלות ה"פיינס" אגמים בהם משייטים מיני אווזים, פלמינגו וציפורי מיים נוספים, ושטחי צמחי בן -אפר ירקרקים מציירים להם רקע עשיר..
מזג האוויר והטמפרטורה משתנה מדקה לדקה, ויחד עם הרוחות העזות משתנים הצבעים, והקולות, ועוד לא סיפרנו על זריחות צבעוניות שאין צורך בפוטושופ כדי לצבוע אותן.
בנסיעה בפארק ניתן להבחין ב"יערות של שלדי עצים" מצב זה נוצר אחרי שלוש שרפות ענק שפרצו בפארק ואשר שרפו שטחים נרחבים ממנו. באחת השרפות העלילו על מטייל ישראלי כי היה הגורם לשרפה, אולם הוא לא נשפט...
אפשר לטייל בפארק ברכב או ברגל ולבחור מסלול הליכה המתאים לכל נפש: באורך של שעה, יום או שבוע.
כל מסלול שבוחרים, מפיק מהמטיילים קריאות התלהבות.
אנו עצרנו במספר תצפיות בחלקן עפנו כעלה נידף ברוח שמהירותה מעל ל-200 קמ"ש.
ב"מפל הגדול" שעל נהר ה"פיינה" ראינו את שפעת המים הזורמים בצבעי תורכיז ושמענו את שאון המפל המתנפץ על סלעי הגרניט הכהים. בדרך למפל פרחו להם פרחי "נעלי הבתולה"...
(צילום בגלריה)
הצמחיה
מגוונת ושונה החל משרכים, סחלבים, בן-אפר הגדל בשטחים הפתוחים,
שיחי ברבריס ואחרים, שיח האש בעל התפרחות האדומות מסוגל לגדול בגדות האגמים הקרים, בסחף ועל צלע ההרים. בנוסף פרחו סיגל צהוב, סחלב לבן, שני מיני סחלבים צהובים, ברבריס, black-bush' בעל הפרחים הלבנים הריחניים שצמח לצידי האגמים, ועוד ( צילומים בגלריה)
אזורים רבים נצבעים באדום בוהק ע"י צמחי חומעה הנחשבים כאן לפולשים.
מוזר לדעת כי שני מיני התלתן הגדלים: תלתן לבן ואדום, נחשבים אף הם לפולשים.
(לדברי פרופסור שמידע יש בגולן הישראלי כ 35 מיני תלתן ומשם הם נפוצו לכל העולם)
בעלי החיים בשמורה:
גואנקו Guanaco - ממשפחת הגמליים דומים ללמה, אין להם צמר אלא שיער. הם מותאמים לחיים במישורים נמוכים ולרוחות העזות.
הללו חיים בעדרים של כ 20 נקבות ומעט זכרים העומדים על המשמר ללא לאות בראשי ההרים.
פומה- הטורף העיקרי לגואנקו
ננאנדו- עופות הדומים ליענים, מי שמגדל את האפרוחים ה"סריטה" הם הזכרים.
ארנבות ושועלים צהובים ואדמוניים. יש הטוענים שיש גם איילים.
בשמורה ישנם כ 15 ציפורי טרף בינהם הקונדור המפורסם, אווזים, ברווזים עשרות ציפורי מים, וציפורי שיר.
מסלול ההליכה שנבחר עבורינו היה הליכה לעבר תצפית לקרחון האפור. הדרך כללה הליכה ביער עצי אשור שפרחו בו פרחים מועטים אך מעניינים: (פירוט בהמשך) בהמשך הליכה לצדו של אגם בו צפו פיסות קרח גדולות בצבע תכלת-תורכיז כשברקע הרי גרניט תלולים, וטיפוס לרחבו של צלע הר לעבר תצפית על הקרחון האפור. (שהיה רחוק מאוד)
כל זאת ברוח העזה שהצליפה על פנינו העטופות בצעיפים טיפות גשם ...
במקומות הפתוחים פיתחה הצמחיה צורות כרקוציות (כריות שחלקן קוצניות) צמודות לקרקע כמו שיש בהר החרמון.
תזכורת נוספת מהחרמון היה הצמח הנפוץ בשם "קלפטה" בעל הפרחים הצהובים והפירות האכילים בגוון כחול-שחור. אלו מיני הברבריס (בשמורה גדלים שלושה מינים מהם)
אחת מגולות הכותרת היה המלון המקסים לחופו של נחל ממנו נשקפו הרים מושלגים.
בבוקר קמנו בשעה מוקדמת לחזות בזריחה - חוויה עצומה!!! ההרים נצבעו לשעה קלה יחד עם העננים בורוד- אדום לוהט.
המפגש הבלתי אמצעי עם הנוף הפראי, ותצורות הטבע המגוונות יצרו יופי "כמו בגלויות נוף"
היה מלהיב ומרתק .
המעוניינים לדעת את שמותיהם המדעיים של הצמחים אנא חיזרו לכאן בעוד מספר ימים
(ההגדרה בסיוע מגדיר צמחים מיוחד שנקנה בטורס דל פיינה)
לקריאה נוספת
ויקיפדיה
כתבה של גילי חסקין