כאילו מבקשות הן להזכיר שגם בתיאור המנורה יש להן יד ורגל. לי בכל אופן אין צורך בשום תירוץ כדי לצאת ולהתבשם מיופיין מלא האור.
כאמור, בפרשת תרומה מצווה משה על עשיית מנורת הזהב, ואנו נתעכב על פסוק אחד (שמות כ"ה, ל"ד): 'וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ', או ליתר דיוק נתעכב על מילה אחת - מְשֻׁקָּדִים. חכמים אמרו על פסוק זה שהוא אחד מן המקראות שאין להן הכרע, ורצו לומר שאי אפשר להכריע האם צריך לקרוא 'ובמנורה ארבעה גביעים משוקדים' ואז 'כפתוריה ופרחיה', או שיש לקרוא 'ובמנורה ארבעה גביעים' ואז 'משוקדים כפתוריה ופרחיה'.
במילים פשוטות – לא הכריעו חז"ל האם הגביעים הם שהיו משוקדים, או שהיו אלה הכפתורים והפרחים, וזה מבלי לומר לנו דבר על פירושה של מילה זו.
הרמב"ם, שמחוייב לפירוש מלא המציג את המציאות כפי שהיא הלכה למעשה מכריע בשאלה בדרך יצירתית (הלכות בית הבחירה פרק ג', הלכה ב'): '... ובכל קנה וקנה מהן, שלשה גביעים וכפתור ופרח, והכל משוקדים כמו שקדים בעשייתן'. 'שקדים בעשייתן' מוסב לדעתי על מראה השקדים שהבשילו, כאשר קליפתן הירוקה התייבשה, השחירה, נבקעה ונשרה (אי שם בעוד כחמישה שישה חודשים), ומתוכה מציץ השקד בקליפתו העצית המנוקדת. (ראו צילום למטה )
בשחזור המנורה שעשו אנשי 'מכון המקדש', המוצב במורד הרובע היהודי בירושלים, בואכה הכותל המערבי, פתרו את הבעיה על ידי שעשו בליטות דמויות פרי השקד הן על הגביעים, הן על הכפתורים והן על הפרחים. מה שהוביל לפתרון זה היו ככל הנראה דבריו של רש"י שפירש: 'משקדים. כתרגומו מצויירים היו כדרך שעושין לכלי כסף וזהב ...' – כוונתו לבליטות עגלגלות בהן מעטרים עושי כלי זהב וכסף את הכלים שיוצאים תחת ידם.
כאמור, ייתכן שבדבריו 'שקדים בעשייתן' כיוון הרמב"ם לאותן נקודות המעטרות את הפרי הבשל, ואם רוצים אנו למזג פירוש זה עם פירושו של רש"י, הרי שמדובר בנוהג של עושי כלי כסף וזהב לעטר את הכלים בנקודות (בליטות חצי כדוריות) כמו שנאמר בשיר השירים (א', י"א): 'תּוֹרֵי זָהָב נַעֲשֶׂה לָּךְ, עִם נְקֻדּוֹת הַכָּסֶף'.
פירוש נוסף הבא בחשבון מתייחס לאחד מפירושיו של שורש ש.ק.ד – בעוד הפירוש המוכר יותר הוא זה שמביא הרד"ק בספר השורשים שלו: 'עניין המהירות וההשתדלות וההתמדה על הדבר', או במילה אחת - שקידה, מצאנו כי על הפסוק במשלי (ח', ל"ד): 'אַשְׁרֵי אָדָם שֹׁמֵעַ לִי לִשְׁקֹד עַל דַּלְתֹתַי יוֹם יוֹם: לִשְׁמֹר מְזוּזֹת פְּתָחָי' אומר רש"י: 'לשקד. לשמור'.
ישנן דרכים מגוונות לקשור את עץ השקד לעניין השמירה, נסתפק בזה שנאמר כי השקד הוא השוקד והשומר על תפקידו כמבשר האביב, מפני שבעת פריחתו כבר התחממו האדמה והמים, שעלו וניגרו בעץ, והוא הראשון לפרוח וללבלב. אם נחבר את שני הפירושים הרי שיש לומר כי השמירה המעולה היא זו הנעשית במהירות, בהשתדלות ובהתמדה.
בחזרה למנורה – כיוון ששמירה כזו תהיה יעילה יותר אם יקיף השומר את שהוא שומר סביב סביב, כמו בפסוקים הבאים המתארים את שומרי ראשו של המלך (מלכים ב' י"א, ז'-ח'): '... וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמֶרֶת בֵּית ה' אֶל הַמֶּלֶךְ. וְהִקַּפְתֶּם עַל הַמֶּלֶךְ סָבִיב, אִישׁ וְכֵלָיו בְּיָדוֹ', הרי שניתן לפרש שהגביעים, הכפתורים והפרחים עשויים היו כך שהם מסובבים את הקנה וכאילו שומרים עליו, וזה פירושו של מְשֻׁקָּדִים.
צריך לזכור שהתורה מצווה על עשיית המנורה 'מקשה אחת', דהיינו שנטלו האומנים חתיכת זהב גדולה, והיכו בקורנסים וחצבו מתוכה את המנורה, ולא שעשו את החלקים השונים והרכיבו אותם זה בזה, ופירוש כזה של גביעים, כפתורים ופרחים הסובבים את הקנה, עולה בקנה אחד (תרתי משמע) עם הציווי לעשותה מקשה אחת.
כך או כך, אנו רואים כי בעולם הסמלים והקישוט היהודי תופסים מקום של כבוד תיאורי הצומח הארץ ישראלי, ולשקד שפורח לו בארץ אהבתי, מקום מיוחד משלו. עוד רבות יש לפרוש את המקורות היהודיים שעוסקים במישרין בעץ השקד, ובסמליות הגנוזה בהם, אך אנו נסתפק בזה, ונקווה כי הקור העז ששיבש את חיינו זה לא מכבר, די בו כדי להבטיח פריחה לבנה ורדרדה שופעת.
פורסם לראשונה במוסף השבת של 'מקור ראשון'. רפאל מלכא – איש צפת, הוא מדריך טבע וטיולים, צלם טבע ומרצה מבוקש בנושאי טבע הארץ במקורות ישראל. להזמנות - נייד: 050/4125700 rvitelco1@ walla.com