לקרוא עוד
אתר דעת
פרשנות נוספת נקרא כאן
שתהיה לנו שנה טובה ומבורכת
שנזכה לא להעליב ולא להיעלב
שנסלח לכולם בלב שלם
ונהיה רכים ושפלים בקנה.
צוות צמח השדה
.תנו רבנן: לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז.
מעשה שבא רבי אלעזר בן רבי שמעון ממגדל גדור מבית רבו, והיה רכוב על החמור, ומטייל על שפת הנהר. ושמח שמחה גדולה, והייתה דעתו גסה עליו, מפני שלמד תורה הרבה. נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר.
אמר לו: שלום עליך רבי! ולא החזיר לו.
אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך?!
אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני "כמה מכוער כלי זה שעשית".
כיון שידע בעצמו שחטא, ירד מן החמור ונשטח לפניו,
ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי!
אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו: "כמה מכוער כלי זה שעשית".
היה מטייל אחריו, עד שהגיע לעירו. יצאו בני עירו לקראתו,
והיו אומרים לו: שלום עליך רבי רבי, מורי מורי!
אמר להם: למי אתם קורין רבי רבי?
אמרו לו: לזה שמטייל אחריך.
אמר להם: אם זה רבי - אל ירבו כמותו בישראל.
אמרו לו: מפני מה?
אמר להם: כך וכך עשה לי.
אמרו לו: אף על פי כן, מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא.
אמר להם: בשבילכם הריני מוחל לו. ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן.
מיד נכנס רבי אלעזר בן רבי שמעון ודרש: 'לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא קשה כארז'.
ולפיכך זכה קנה ליטול הימנה קולמוס לכתוב בו ספר תורה תפילין ומזוזות.
(תענית כ.)
רבי אלעזר מוכיח את אותו אדם על תגובתו המכוערת, מגדיר אותו כמכוער, כאשר הוספת אנשי העיר הייתה כדי להגדיר שלא על הכיעור החיצוני רבי אלעזר מדבר אלא על המעשי, על חוסר התגובה לאמירת השלום המכובדת מצד רבי אלעזר. האם כך נהוג בעירכם להתנהג?
מה היא אם כן הבעיה? אם הכוונה להתנהגות ולא רק לצידו החיצוני של המכוער? מדוע מבקרים חז"ל את רבי אלעזר בביטוי כל כך חריף: "והייתה דעתו גסה עליו"?
אנשי העיר נחלצים לעזרת רבם ומבקשים מהמכוער שימחל לרבם, 'אמרו לו: אף על פי כן מחול לו, שאדם גדול בתורה הוא' - אנשי העיר, כרבם, אינם מתווכחים על עצם המעשה המכוער, הם רק מוצאים צד זכות לרבם בתחום אחר, לימוד תורה. כמובן שאמירה זו מגדילה את האבסורד, ואת תמיהת הקורא. כיצד ייתכן שאדם גדול בתורה ינהג כך?...
לדעת בר הפלוגתא, אין מקום למחילה, ובכל זאת, הוא נענה לבקשת אנשי העיר הכופין עליו מחילה. 'בשבילכם הריני מוחל לו, ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כך'. המחילה היא מחילה התלויה בדבר, מחילה שיש בה עוקץ של זלזול. מחילה שמדגישה את המעש ולא את לימוד התורה 'ובלבד שלא יהא רגיל לעשותכן'. גם אם המכוער לא מחל לרבי אלעזר בלב שלם, הוא יישאר עבור הקורא, ועבור רבי אלעזר, בסיפור, כמי שלימד את החכם הגדול איך ללמוד תורה.
מסתבר שלימוד התורה אינו ערובה לקלקול מוסרי הנובע מגאווה.
את הלקח מוסר רבי אלעזר מיד, במרחב אחר, לא בנוף היפה, על גדות המים. במרחב בו הוא מרגיש נוח, בקיא ורגיל, בבית המדרש.
הלקח מובא בצורת משל. בעולמם של חז"ל מושוות המידות הפסיכולוגיות רכות וקושי, לתכונות של צמחים. כאן, לוקח רבי אלעזר את המשל מהנוף בו הוא טייל, ומכניס את הנוף לבית המדרש. את הקנה הגדל לחופי הירדן הוא דורש כתכונות אידיאליות שכדאי לאמץ: 'לעולם יהא אדם רק כקנה ואל יהא קשה כארז'. אגב, לא כל כך ברור בסיפור זה מי הוא הקנה, ומי הוא הארז. דווקא רבי אלעזר הוא הדמות המשתנה בסיפור. הוא למד לקח ושינה את דרכי התנהגותו, ואילו המכוער, מסרב לסלוח, ונשאר מבוצר בעמדתו, כארז.
שתהיה לנו שנה טובה ומבורכת
שנזכה לא להעליב ולא להיעלב
שנסלח לכולם בלב שלם
ונהיה רכים ושפלים בקנה.
צוות צמח השדה