הגנום של חיטת הבר הדו-גרגרית, הוא טטרה-פלואידי, כולל שילוב של שני גנומים של חיטי בר. יש בו שני סטים כפולים של כרומוזומים, דבר שהיקשה על פענוחו. במאמץ משותף של חוקרים ממוסדות המחקר החשובים בישראל יחד עם חוקרים מגרמניה, איטליה, קנדה, ארה"ב ויפן פוענח חלקו הגדול של הגנום הזה הכולל למעלה מ-10 מיליון בסיסים וזוהו כ-50,000 גנים. המחקר עשה שימוש בטכניקות החדישות ביותר של פענוח הגנום המוכרות כיום.
ל"אם החיטה", כמו לכל צמח בר, יש תכונות המסייעות להפצת הזרעים שלה והעיקרית ביניהן היא התפרקות ציר השיבולת לאחר ההבשלה. תכונה זאת גורמת לכך שהשיבוליות הבשלות ובהן הזרעים, נופלות מהצמח ומתפזרות אחת אחת. ברור שתכונה זאת היא חסרון לצמח חקלאות, שהחקלאים רוצים לקצור ולאסוף את הזרעים שלו לאחר הבשלת השדה כולו. השינוי הגנטי שעמד בבסיס ביות החיטה לפני למעלה מ-10,000 שנה, היו שתי מוטציות בגן האחראי להתפרקות השיבולת, שגרמה לכך שציר השיבולת לא מתפרק לאחר ההבשלה, אלא הזרעים נשארים כולם יחד על הצמח עד שקוצרים ואוספים אותם. אותו חקלאי קדמון שזיהה בשטח את החיטה שהשיבולת שלה לא התפרקה, וזרע אותה בשדה, הוא אבי החקלאות מאז ועד ימינו. במחקר האחרון זוהה הגן האחראי להתפרקות השיבולת והמוטציות החשובות האלו שהן, כאמור, הבסיס להפיכתו של צמח החיטה לצמח המזון החשוב בעולם. הוא האחראי להופעתה של החיטה קשה הדו-גרגרית שהיא החיטה התרבותית הראשונה. המחקר עשה שימוש בהשוואה בין הגנים המקבילים בשתי חיטים קרובות אלו וזיהה את הבסיס הגנטי של מוטציות אלו.
בחקר הגנום כולו, זוהו עוד אזורים בגנום המעידים על השפעות הסלקציה שנעשתה תוך גידול החיטה בתרבות במשך אלפי שנים, תוך השוואה לגנום של חיטים תרבותיות ממקורות שונים.
התוצאות של מחקר חשוב זה תפתחנה דרכים חדשות לשיפור התכונות של חיטה ולשינויים שיאפשרו הגברת היבול וגידול בתנאים המחייבים פחות דישון, השקיה ושימוש בקוטלי מזיקים. אלה יהוו את הבסיס לשיפור אספקת המזון לאוכלוסיית האדם הגדלה ולהפחתת הנזקים לסביבה כתוצאה מהפעילות החקלאית.