הצמח, הסובל מיחסי ציבור גרועים, התקבע בתודעתנו כצמח "שולי" מהסיבות הבאות: משמש כמטפורה למשהו בן חלוף, נובל מיידית , רק נראה כמי שעושה צל, רעיל: מכיל את הרעל ריצין... ופולש.
הגולש זאביק אמינוב כתב על החומר הרעיל שבצמח
קליפת הזרע של הקיקיון מכילה את הרעל ריצין. מזרעיו של הקיקיון מפיקים שמן קיק המשמש ברפואה, כחומר סיכה ובתעשיות שונות
ריצין או ריצנין הוא חלבון המופק מקליפתם של זרעי צמח הקיקיון המצוי רעילות הריצין גבוהה פי 6,000 מהציאניד, פי 2,000 מארסו של נחש קוברה ופי 12,000 מארס של נחש עכסן. במצבו הטהור, זהו הרעלן הטבעי המסוכן ביותר הידוע לאדם
פעולת הריצין היא דרך בלימת הסינתזה של החלבונים בריבוזומים של תאים איקריוטיים. הוא פוגע בבעלי חוליות, חסרי חוליות, חרקים וצמחים, אף כי פגיעתו בצמחים חלושה. את חומרת הפגיעה קובעת כמות הריצין שנספגה. החומר פוגע הן בשאיפתו, הן בבליעה או בהזרקה. אצל בני אדם גורם הריצין להמוליזה של תאי הדם האדומים, לפגיעה בכלי הדם, לפגיעה במעיים ובקיבה, על ידי הרס ה RNA
בצורה זו, אין לתאי הדם יכולת לשכפל את עצמם והם נצמדים אחד לשני. במקביל, נוצר תהליך הריסה וקריסה של התאים עצמם
לא ידוע על תרופת נגד, אנטיטוקסין או כל חומר הנוגד את הריצין ועל כן, הרעלה ממנו נחשבת לקשה ביותר. אם הנפגע מריצין שורד את שלושת הימים הראשונים, סיכוייו להישאר בחיים גבוהים יותר
סימני הרעלה מידיים הם: כאבי בטן חזקים, הקאות (העלולות להיות מלוות בדם), שלשולים העלולים להיות מלווים בדם טרי לאחר מספר ימי סבל, ירידה במתן שתן ובלחץ דם, התייבשות חמורה (על כל המשתמע מכך) ואפשרות של עוויתות הגוף (בדרך כלל לאחר שהחלה קריסה של מערכת כלי הדם ומערכות חיוניות אחרות)
השימוש הידוע המתועד ביותר בריצין ללוחמה ביולוגית נעשה על ידי הק.ג.ב. של ברית המועצות בזמן המלחמה הקרה. ב-1978 התנקשה המשטרה החשאית הבולגרית במתנגד הבולגרי גאורגי מרקוב ב"ירייה" בגניבה ברחוב בלונדון באמצעות מטרייה שהותאמה כך שתוכל לירות (באמצעות גז דחוס) קליע זעיר שבו היה ריצין, לרגלו של מרקוב. הוא נפטר בבית החולים מספר ימים לאחר מכן; הקליע נתגלה במקרה
חרף הרעילות הרבה של הריצין ויעילותו כנשק כימי/ביולוגי, קשה מאוד להגביל את יצורו ומניעת הנגישות אליו היא בלתי אפשרית
אם נהיה אובייקטיביים ונתבונן בו ללא דעה קדומה, נמצא צמח מעניין ופיסולי, לראותו בלבד לא למאכל, לא לעישון חלילה.