העין אינה שבעה מלצפות בצבעים, הצורות והטקסטורות סביב הנביעות, הנופים הפתוחים היערות, עדרי הביזונים ,קניון ילוסטון, המפלים והאוויר הצח.
משהו על הפארק הלאומי הראשון בעולם:
הפארק הלאומי ילוסטון שוכן במדינות ויאומינג, מונטנה ואיידהו, הוא חלק מרכס הרי הרוקי. הפארק הוקם בשנת 1872, והיה הפארק הלאומי הראשון בעולם.
למרות שהמקום מפורסם כיום בזכות המגוון הביולוגי והמאפיינים הגאותרמיים שלו, הוא לא היה מוכר עד לשנות ה 60 של המאה ה-19, פרט לאינדיאנים שהתגוררו בו כבר מלפני כ־11,000 שנים.
המחקר השיטתי של ילוסטון החל רק בשנים לעיל, גם קבוצת מורמונים הייתה בין הראשונות שהנחלה בפאתי פארק טיטון. הצריף המורמוני הראשון ( בעצם יש שם שניים) מוצג שם עד היום ומהווה מוקד תיירות.
שטחו של הפארק הוא כ-9,000 קילומטרים רבועים, ונמצאים בו אגמים, קניונים, נהרות והרים, בעלי חיים וצמחים נדירים וכו.
כמחצית מהאתרים הגאותרמיים על פני כדור הארץ, נמצאים בילוסטון:
כ 300 גייזרים, וכ־10,000 אתרים גאותרמיים, קילוחי לבה וגושי סלעים הנוצרים לאחר התפרצויות מכסים את רוב שטח הפארק.
זו המערכת האקולוגית הגדולה ביותר ששרדה כמעט ללא שינוי בחצי הכדור הצפוני, מאז נוצר כדור הארץ...
הפארק שוכן על רמת ילוסטון בגובה ממוצע של 2,400 מטרים מעל פני הים, גם
קו פרשת המים של אמריקה, חוצה באלכסון את החלק הדרום־מערבי של הפארק.
גוף המים הגדול ביותר בפארק ילוסטון הוא אגם ילוסטון, וכן שני קניונים גדולים שנהרותיהם חותכים בטוף הגעשי של מישור ילוסטון מזה 640,000 שנים. נהר לואיס זורם דרך קניון לואיס בדרום הפארק, ואילו נהר ילוסטון עיצב בזרימתו את הקניון הגדול של ילוסטון.
עמדנו יחד עם כל הקהל, נפעמים מול המפל הגדול והנהר השוצף בקניון ילוסטון המרשים, זו חוויה עוצמתית. כמובן שצילמנו וצילמנו.
בפארק תועדו מאות מינים של יונקים, דגים וזוחלים, כולל מינים המצויים בסכנת הכחדה. דובים חומים, דובי גריזלי, זאבים, ועדרים של ביזון אמריקאי הרובצים בעשרות "בנאות דשא", אייל קנדי, אנטילופקרה אמריקאית אותה ראינו בעדרים קטנים משפחתיים .(ראו בגלריה). דובים לא הצלחנו למצוא לאכזבתנו.
(על הצמחייה בפארק בהמשך).
פארק ילוסטון נמצא כ־15 קילומטרים צפונית מהפארק הלאומי גרנד טיטון המרתק גם הוא מבחינת נופו. אנו נסענו מסלט לייק סיטי דרך פארק טיטון לילוסטון .
ברחבי הפארק תועדו 311 מיני עופות, שמחציתם מקננים בפארק עצמו
אקולוגיה של שרפות על קצה המזלג:
בטיול בפארק שמים לב לאזורים גדולים בהם ניצבים גזעי עצים שרופים, זקופים או נפולים, גזעיהם מתפוררים, כאשר שרשיהם גלויים והופכים לאנדרטאות או מיצגי אמנות בשטח. (ראו תמונות בגלריה)
בכל שנה פורצות מספר שריפות ביערות הפארק, בשריפת היער הגדולה של 1988 נשרף כשליש משטח הפארק.
מתברר כי שרפות הינן מרכיב קבוע במערכות אקולוגיות בפארק, וצמחיית ילוסטון הסתגלה אליה במגוון דרכים. יש עצים שקליפת הגזע עבה ומגינה על חלקיו הפנימיים מפני רוב השריפות. או שהאורן מפותל (Pinus contorta)מתגונן באמצעות אצטרובלים הנפתחים רק בתגובה לחום. זרעיהם מוחזקים במקום על ידי שרף, האש גורמת להתכתו של השרף ואז הזרעים יכולים להתפזר. האש מסלקת את החומר העצי המת, ובכך מגדילה את שטח המחיה של עצי האורן.
עצי הצפצפה יכולים לצמוח מחדש מהשורשים, גם אם האש מכלה את העצים הגדלים מעל פני הקרקע, השורשים שורדים ברוב המקרים כיוון שהם מבודדים מהחום.
מחוללי השרפות הם בעיקר הברקים המצטרפים לרעמים הרועמים שם בכל יום אחר צהריים. שריפות נוספות נגרמות על ידי האדם.
בזמנו היה ויכוח האם להתערב ולכבות את השרפות או לא, התפיסה הראשונית במדיניות ניהול הקרקעות של ארצות הברית הייתה שכל שריפות היער הן רעות. האש נתפסה ככוח הרסני, וחלקה במערכת האקולוגית לא היה מובן.
עד לשנות ה־70, כל השריפות כובו במהירות רבה כלל האפשר. מדיניות זו גרמה להצטברות עצים מתים וגוססים, שמאוחר יותר סיפקו דלק לשריפות קשות יותר, לכאלה שלא ניתן היה לשלוט בהן.
המדיניות הנוכחית היא לכבות את כל השריפות הנגרמות על ידי האדם ולהעריך את היתרונות והחסרונות של השריפות הטבעיות ביחס למערכת האקולוגית של הפארק.
אמצעי הכיבוי מופעלים אם הוחלט כי האש מהווה סכנה מידית לאדם או למבנים, או שהיא עשויה לצאת מכלל שליטה.
במהלך שלושים השנים האחרונות התרחשו כ- 300 שריפות טבעיות שהנהלת הפארק לא התערבה בהן. כמו כן, הכבאים מסלקים עצים מתים ונפולים רק מהאזורים שבהם האש עשויה לאיים על בני האדם והרכוש, ובכך הם מפחיתים את הסכנה באזורים הללו.
בעיתון ניו יורק טיימס התפרסמה לא מזמן כתבה מפחידה על גורלו של הפארק עם ההתחממות ועליית הטמפרטורות בעולם. עובדי הפארק מעידים : "עם התחממות האקלים, השריפות פורצות לעתים קרובות יותר. אנחנו מתחילים לראות יערות צעירים בוערים לפני שניתנה להם ההזדמנות להתאושש".
ועוד רעות חולות המתרחשות כבר בימים אלה ...
בכתבה מתוארת גם הסכנה שהם רואים שבהתפשטות הצמח המוכר לנו ברומית הגגות, שם הוא פולש ומזיק לצמחיה המקומית.
צמחים בפארקים (טיטון וילוסטון )
הצמחייה הטבעית בפארק ילוסטון מונה כ־1,700 מינים של חזזיות עשבוניים ועצים. 170 מינים נוספים נחשבים למינים גרים.
מבין שמונת מיני המחטניים, יערות האורן המפותל (Pinus contorta) מהווים 80% משטח היערות שבפארק. מבין העצים הנשירים נפוצים מספר מיני צפצפות וערבות.
אנו למדנו להכיר ולזהות את הצפצפה הידועה בשמה "הרועדת" Quaking Aspen שבגלל מבנה מיוחד של פטוטרות העלים שלה הם "רועדים" בכל רוח קלה.
בפארק גדלים מינים רבים של צמחים בעלי פרחים, רובם פורחים בין מאי לספטמבר, בחורף רוב הפארק מושלג והטמפרטורות יורדות אל מתחת לאפס לפחות בחלקה של היממה.
עצים ופרחים רבים לא היו מוכרים לנו הישראלים, אפילו לא משפחתם. אולם רבים מהם כן הכרנו, וזיהינו לפחות לאיזו משפחה הם משתייכים, חלקם היו מוכרים לנו מבחינת הסוג:
(רשימה חלקית ותמונות ראו בגלריה) .
ברבריס (מוכר מהחרמון), מיני תורמוסים (בעיקר בטיטון), זיכריני, הרבה פרחים וקרקפות ממשפחת המורכבים, מיני פלוקס שאנו מכירים מהגינון , גרניון, סגל, שיחי סמבוק, נופר שממלא בריכות מים רבות, פשתה שפורחת ממש בשולי הפעילות הגיאותרמית ועוד.
גרגרי יער שונים שהיו בשלב הפריחה בחודש יולי. רוב רובם של צמחים אלה הינם ממשפחת הורדיים.
התלהבנו במיוחד מפרח בשם: Shooting star ממשפחת הרקפתיים שמו המדעי Dodecatheon meadia. הוא הזכיר לנו את פריחת הרקפת. פרח זה, למרות שהינו אלפיני, גדל בתוך שטח גיאותרמי פעיל.
ביוני נפוצות בפארקים קרקפות הצהובות בשם: Arrowleaf balsamroot
מפליא לראות כי צמחים רבים, כולל טחבים ושרכים ועצים הסתגלו וגדלים בחום הגעשי הלוהט וליד הסביבה הגפריתית והמלוחה.
החיידקים ההיפרתרמופיליים המתפתחים במים החמים של ילוסטון הינם גם שחקנים בסצנת הפעילות הגעשית הצבעונית. הם יוצרים משטחים של מושבות בעלות צורה מורכבת וצבעוניות עזה, המכילות כל אחת טריליוני פרטים. החיידקים הללו נמנים עם צורות החיים הפרימיטיביות ביותר .
מיני הצמחים הגרים מתפשטים ופולשים בעיקר באיזורים בהם המטיילים פעילים. בפארק פועלים בשיטת "דון-קישוט" והם מסולקים על ידי עקירת הצמחים מהקרקע או ריסוס.
ראו כתבה של רשות הפרקים על צמחי בר , כולל צמחים פולשים נדירים וכו
תקצר היריעה לתאר כאן את הפארק ואת כל מאפייני הצמחייה הגדלה בו, לשם כך יש לשהות בפארק מספר עונות... לא שהיינו מתנגדים לכך, אלא שאנו ביקרנו בשני הפארקים ארבעה ימים בלבד, גם לאחר שהיה קצרה זו יצאנו נלהבים ומלאי חוויות.
לא הצלחנו לבקר בכל האתרים, נמליץ למטיילים לא לוותר על ה"הילייטים" בהם בקרנו :
אנו טסנו לסאלט לייק סיטי לשם חזרנו אחרי שבוע לתור את העיר והמורמונים.
לאחר 5 שעות הגענו לג'קסון הול, שבפתחו הדרומי של הגראנד טיטון. משם עלינו צפונה, דרך "הבית המורמוני הראשון" , טיילנו בדרך לייק ג'ני לשם שטנו בסירה. ( מומלץ)
כל הדרך יפהפיה כאשר הרי טיטון המושלגים משתקפים במימי הנחלים והאגמים. משם המשכנו לכניסה הדרומית לפארק ילוסטון.
בהגיעינו מיהרנו לצפות בהתפרצות הגייזר המפורסם Old Faithfull בעל יחסי הציבור הנלהבים, שדי איכזב. באותו אתר ישנם גייזרים רבים וישנם שבילים מוגבהים המובלים לגייזרים ובריכות יפהפהיות. מומלץ לטייל שם, צפו להפתעות ולמראות שיוציאו מגרונכם קריאות התפעלות רמים.
עצים ופרחים גדלים ופורחים בקרבת ההמולה והפעילות הגיאותרמית, עצים הפוכים כששרשיהם כלפי מעלה אינם נדירים שם. קבלו מפה והנחיות מהריינגרים במקום .
מכיוון שיש באינטנרט חומר רב נמליץ לכם בקצרה רק על האתרים הללו שאין לוותר עליהם:
Mammouth – אתר גיאותרמי שמטיילים בו במסלולים: צבעים, טקסטורות, "ארמונות" טפטופים, גייזרים מהמם... (ראו גלריה)
קניון ומפל ילוסטון משני צידיו כולל המסלולים לירידה לצפייה קרובה במפל. (ראו גלריה)
עדרי ביזונים משוטטים ורובצים בשעות הבוקר ובשעות אחר הצהריים בדרך ל"ווסט-ילוסטון" , (עיירה קטנה מיוחדת כמו העיירות של פעם כולל חנויות מיוחדות וחנות המכירה ציוד צילום במחירים נוחים)
בשל ייחודיות הפארק ויופיו מבקרים בו כ 4 מיליוני תיירים מדי שנה.
הביקור בילוסטון מספק חוויה רב חושית ושונה למטיילים ואפשרות לחוות טבע פראי. יש בו מראות שאין בשום מקום אחר בעולם, מערכת אקולוגית שנשתמרה כמעט בשלמותה והיא עשירה בבעלי חיים ובאלמנטים גיאותרמיים, צמחיה עשירה ומעניינת.
הצלמים חוגגים שם, אחרים נהנים מאוד זו הזדמנות נדירה להתנתק מתקשורת עם העולם ומהתעסוקה היומיומית. (אין שם WI-FI זמין)
מקווה שהכתבה קיררה אתכם מעט בקיץ המהביל של ארצנו, וגרמה לכם לרצון להגיע גם לפארקים אלה אם עדיין לא ביקרת בהם.
קיץ נעים
שרה גולד