פרדריק הרמן קיש נולד לאליס והרמן מיכאל קיש ב1888 בהודו, כבן למשפחה יהודית ששירתה בשלטון הקולוניאלי של בריטניה. הוא שרת בצבא הבריטי בתפקידים רבים החל משנת 1909, ובשתי מלחמות העולם. בתקופת שירותו כקצין קרבי במלחמת העולם הראשונה צוין שלוש פעמים לשבח וזכה לעיטורים שונים, ביניהם "עיטור השירות המצוין" של בריטניה וצלב המלחמה של צרפת. הוא הועלה לדרגת לוטננט-קולונל בהיותו בן 30 בלבד.
לאחר מלחמת העולם הראשונה השתתף במשלחת הבריטית לוועידת השלום שהתקיימה בפריס כראש מחלקת המודיעין של המשלחת. שם התוודע מקרוב למנהיגי התנועה הציונית, בהם חיים וייצמן ואהרון אהרונסון, הושפע מהם והחל לפעול בהסתדרות הציונית ובשנת 1922 נבחר פה אחד להנהלת ההסתדרות הציונית. בין השנים 1923-1931 כיהן קיש כראש המחלקה המדינית של ההסתדרות הציונית. בשנת 1927 ויתר על נתינותו הבריטית וקיבל את הנתינות הארץ-ישראלית. בתקופה זו לקח חלק פעיל בחיים החברתיים והכלכליים בארץ. היה חבר הנהלות מפעלים שונים, ביניהם חבר נשיאות "מכבי". היה בין מייסדי הקרן לזכר אליעזר בן יהודה, ששמה לה למטרה להוציא לאור את המילון השלם של מחיה השפה העברית. פרדריק קיש דיבר ופעל למען שיתוף פעולה ודו-שיח עם ערביי הארץ. בשנת 1931 התפטר מתפקידיו הרשמיים בתנועה הציונית אך הוסיף לפעול במועצות המנהלים של חברות כלכליות ותרבותיות שונות. בין השאר היה גזבר התזמורת הפילהרמונית בישראל, כאשר נוסדה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, חזר קיש למדים ומונה למפקד יחידות ההנדסה במצרים. ומדצמבר 1941, היה קיש לקצין ההנדסה הראשי של הארמיה השמינית. כשהתקדמו צבאות בעלות הברית, בפיקוד גנרל מונטגומרי לעבר תוניסיה, היה בריגדיר קיש עם הכוחות המתקדמים. הוא הגיע לטריפולי שבלוב, שם מצא מחנה בו ריכזו הגרמנים את יהודי לוב, במטרה להשמידם.
קיש שיחרר את היהודים ממחנה הריכוז, זה היה מחנה הריכוז הראשון ששוחרר, כשהוא מציג את עצמו כלוחם יהודי. מחנה הריכוז הראשון ששוחרר במלחמת העולם השניה מידי הגרמנים היה בלוב, והקצין קיש זכה להיות משחררו. עם שחרורה של לוב, שימש הבריגדיר קיש כנציג הפקוד של המחנה השמיני במצעד ניצחון שנערך בטריפולי, ובו צעדו בגאווה החיילים היהודים של המחנה השמיני.
בקרבות בתוניס, בקרבת העיר גבס, סייר בריגדיר קיש בחזית שהייתה זרועה שדות מוקשים. ביום ב' בניסן תש"ג (7.4.1943), עלה בואדי עקארית על שני מוקשים שהתפוצצו והרגוהו. בן 55 היה במותו.
לאחר המלחמה קמה אגודת ידידים להנצחת זכרו של קיש. בראשה עמדו אישים כגנרל אייזנהאואר ופרופסור אלברט איינשטיין. הם פנו לפילדמרשל מונטגומרי בהצעה שייקח על עצמו את נשיאות ועדת ההנצחה. מונטגומרי השיב לפרופסור איינשטיין: "הנני שמח לשמוע שאתם מתכננים הקמת מזכרת לקיש. הנני מסכים לקבל את נשיאות הכבוד של חבר הנאמנים. שום חייל אחר בצבא זה שלחם לא שירת ביתר נאמנות וביתר אומץ לב ממנו. מותו הייתה מכה קשה לכולנו".
לאחר מלחמת העולם הראשונה השתתף במשלחת הבריטית לוועידת השלום שהתקיימה בפריס כראש מחלקת המודיעין של המשלחת. שם התוודע מקרוב למנהיגי התנועה הציונית, בהם חיים וייצמן ואהרון אהרונסון, הושפע מהם והחל לפעול בהסתדרות הציונית ובשנת 1922 נבחר פה אחד להנהלת ההסתדרות הציונית. בין השנים 1923-1931 כיהן קיש כראש המחלקה המדינית של ההסתדרות הציונית. בשנת 1927 ויתר על נתינותו הבריטית וקיבל את הנתינות הארץ-ישראלית. בתקופה זו לקח חלק פעיל בחיים החברתיים והכלכליים בארץ. היה חבר הנהלות מפעלים שונים, ביניהם חבר נשיאות "מכבי". היה בין מייסדי הקרן לזכר אליעזר בן יהודה, ששמה לה למטרה להוציא לאור את המילון השלם של מחיה השפה העברית. פרדריק קיש דיבר ופעל למען שיתוף פעולה ודו-שיח עם ערביי הארץ. בשנת 1931 התפטר מתפקידיו הרשמיים בתנועה הציונית אך הוסיף לפעול במועצות המנהלים של חברות כלכליות ותרבותיות שונות. בין השאר היה גזבר התזמורת הפילהרמונית בישראל, כאשר נוסדה.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, חזר קיש למדים ומונה למפקד יחידות ההנדסה במצרים. ומדצמבר 1941, היה קיש לקצין ההנדסה הראשי של הארמיה השמינית. כשהתקדמו צבאות בעלות הברית, בפיקוד גנרל מונטגומרי לעבר תוניסיה, היה בריגדיר קיש עם הכוחות המתקדמים. הוא הגיע לטריפולי שבלוב, שם מצא מחנה בו ריכזו הגרמנים את יהודי לוב, במטרה להשמידם.
קיש שיחרר את היהודים ממחנה הריכוז, זה היה מחנה הריכוז הראשון ששוחרר, כשהוא מציג את עצמו כלוחם יהודי. מחנה הריכוז הראשון ששוחרר במלחמת העולם השניה מידי הגרמנים היה בלוב, והקצין קיש זכה להיות משחררו. עם שחרורה של לוב, שימש הבריגדיר קיש כנציג הפקוד של המחנה השמיני במצעד ניצחון שנערך בטריפולי, ובו צעדו בגאווה החיילים היהודים של המחנה השמיני.
בקרבות בתוניס, בקרבת העיר גבס, סייר בריגדיר קיש בחזית שהייתה זרועה שדות מוקשים. ביום ב' בניסן תש"ג (7.4.1943), עלה בואדי עקארית על שני מוקשים שהתפוצצו והרגוהו. בן 55 היה במותו.
לאחר המלחמה קמה אגודת ידידים להנצחת זכרו של קיש. בראשה עמדו אישים כגנרל אייזנהאואר ופרופסור אלברט איינשטיין. הם פנו לפילדמרשל מונטגומרי בהצעה שייקח על עצמו את נשיאות ועדת ההנצחה. מונטגומרי השיב לפרופסור איינשטיין: "הנני שמח לשמוע שאתם מתכננים הקמת מזכרת לקיש. הנני מסכים לקבל את נשיאות הכבוד של חבר הנאמנים. שום חייל אחר בצבא זה שלחם לא שירת ביתר נאמנות וביתר אומץ לב ממנו. מותו הייתה מכה קשה לכולנו".
על שמו הוקם כפר קיש, מושב של חיילים משוחררים ליד כפר תבור בגליל התחתון. במדרונות מעלה החמישה בהרי ירושלים ניטע יער על שמו.
המידע מתוך דף הלוחם של בריגדיר קיש באתר מוזיאון הלוחם היהודי במלחה"ע ה-2
תודה לרועי קן-תור וד"ר לאורי פרגמן-ספיר שסייע לרועי לזהות את הצמחים שהלק משמותיהם שונה מאז.
יש לכם סיפור מרתק ורלוונטי לאתר "צמח השדה"? מוזמנים לשלוח לנו למייל :
israelwildflowers@gmail.com