פעילות ליקוט לחופש הגדול - הכנת "דבש חרובים"

1

מהיכן נובע השם? משום שפריו מזכיר חרב ויש אומרים, משום שאינו זקוק למים רבים לגדול וגדל גם במקומות יבשים (חרבים) 

2

העץ משתייך למשפחת הקטניות, הוא בגובה בינוני, ירוק עד, העלים מנוצים , מספר זוגות עלעלים נמצאים על העלה זה מול זה, הם כהים בחלק העליון . הפרי תרמיל פחוס

3

עצי החרוב הם  דו-ביתיים, ז"א ישנם עצי זכר ושמפתחים פרחים בעלי אבקנים בלבד, ועצי נקבה שבפרחיהם יש רק שחלות ובהם גדלים החרובים. הפריחה מופיעה בצורת אשכולות,  לפרחים יש ריח לא נעים המתנדף סביב העץ .

 4

החרוב הוא עץ הבר היחיד בארץ הפורח בסתיו, הפרי מבשיל לארח כעשרה החודשים, בסוף הקיץ ובסתיו הבא. 

5

החרוב אינו מוזכר בתנ"ך, הוא כן מוזכר במשנה ובתלמוד. ידוע הסיפור על רבי שמעון בר-יוחאי ובנו שהתקיימו במערה 12 שנים רק על חרובים ומים. אכן יש המשערים שהחרוב הובא ארצה מאזור מוצאו באפריקה, רק בתקופת בית שני.

6

זרעי החרוב שמם "גרא" ומשקלם בערך 0.2 גרם. בזכות קליפתם הקשה זרעי החרוב אינם מתייבשים ושומרים על משקלם במשך זמן רב. לכן, כנראה, בעבר היו משתמשים בהם כמידות משקל קטנות ויציבות. משמם נגזר משקלם של אבנים יקרות "קרט" . 

7

יש המודדים את כף מידת רגליהם לפי שורה של זרעים ולפי זה מחליטים מה מספר הנעל /הרגל ... 

8 

החרוב נחשב לפרי ההישרדות האולטימטיבי במזרח התיכון, הוא מכיל פחמימות, חלבונים, ויטמינים וחומרים חיוניים נוספים המפורטים בהמשך.
9 
החרוב מבורך או מקולל? מסתבר שגם וגם. 
במקורות יהודיים נוהגים בחרוב בכבוד רב. הגדיל עשות הרב צבי שורץ שכתב מאמר בשם "החרוב העץ היהודי" בו הוא מונה, בין היתר, את שבחיו. החרוב הוא סמל לצניעות והסתפקות במועט: "בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: כל העולם כלו ניזון בשביל חנינא בני, וחנינא בני דיו בקב חרובים מערב שבת לערב שבת". (תלמוד בבלי, מסכת תענית כ"ד, ע"ב). על עסיסיותו ומתיקותו של פרי החרוב מסופר ואמר רבי יוחנן: "זוכר אני כאשר היה שובר ילד חרוב, והיה נמשך חוט דבש על שתי זרועותיו." (בתרגומו של שטיינזלץ)
בקרב הדרוזים, עץ החרוב נהנה מיוקרה רבה למדי ובהתאם לכך אפשר למצוא עצי חרוב מבורכים בכמה מקומות קדושים
החרוב והתאנה נחשבים בכפר הערבי כמושכי רוחות רעות ושדים, מכאן הפתגם האומר "החרוב והתאנה הם מקום משכן השטן" (חַ'רּוּבְּ וּתִין מַסְכִּן אֶלְשַׁיָאטִין, خروب وتين مسكن الشياطين). יש הסבורים שהסיבה לכך הם פירותיהם השחורים. בארץ פשוט מומלץ, ליתר בטחון, לא לישון תחת עץ חרוב. 

 

לא נלקט מתחתית העץ, שם הפירות בד"כ מחוררים ומכילים חרקים.  

נקטוף מענפי העץ, רק חרובים חומים בחוץ ובפנים, שמנים ועסיסיים, וטעימים . לא לכל העצים פירות בטעם דומה, חפשו "עץ בעל פירות טעימים" 

 

מאוגוסט עד נובמבר

 

מה אוכלים?
רק את הפרי, הוא נשמר זמן רב אפילו שנים.

אוכלים טרי: יש בו "טופי" (כמו דבש סמיך) ממתק נפלא למטיילים. 

מכינים מהפירות : קמח חרובים, דבש חרובים, בהכנה לכתבה זו אכלתי ליד המדגרה של כפר-דניאל את פרי החרוב הטעים ביותר בימי חיי: שמן, מתוק, פריך  ומלא "טופי". 

מהזרעים : אפשר להכין פודינג/דייסת זרעי חרובים 

 

במחקר שנערך בגרמניה בשנת 2003 מצאו כי יש בחרובים פוליפנולים  רבים המכילים נוגדי חמצון רבי עוצמה. הם מנטרלים ומעכבים התפתחות תאי סרטן בגוף.  סיבי הפרי מסייעים להורדת רמת הכולסטרול "הרע" בדם, ומסייעים לרדת במשקל. פרי החרוב

דל בקלוריות (180 קלוריות ל-100 גרם) ובשומן, ומהווה מקור לחלבון ושלל ויטמינים, מינרלים ונוגדי חימצון כגון:  אבץ, אשלגן, זרחן, ויטמין K, ויטמין 2B  (ריבופלאבין), ויטמין  B (ניאצין) וויטמין E.

הרמב"ם ורופאים יוונים כבר עמדו לפני מאות  על סגולתיו של פרי החרוב הבשל לסייע לגוף במצב של עצירות. 

 

"דבש חרובים" בעיקר לענייני בריאות. מסייע לריפוי אפטות (פצעים בפה) ולטיפול במחלות החורף, ולכל מה שדורש המתקה. 

קמח חרובים מהווה תחליף לאבקת קקאו , להכנת עוגות "שוקולד"  ועוד.

מזרעי חרובים אפשר להכין פודינג /מנה אחרונה מיוחדת.

שימו לב ההכנה עלולה ללכלך את הידיים, למי שזה מפריע יעטה כפפות.  

- מניחים מתחת לעץ מפה, בד ישן שאינו בשימוש או מחצלת. מפילים עליו חרובים, ע"י מכות במקל, ע"י טיפוס או בכל דרך אחרת. 

- ממיינים, את הנגועים, את הנגוסים ע"י זוחלים, זורקים.

- שמים בסיר גדול ושוטפים היטב.

- חותכים לחתיכות של כ 1.5 ס"מ בעזרת מזמרה. 

- משרים במים ל 24 -48 שעות  מכוסה בבד או מגבת. 

- מסננים את המים דרך בד (חיתול או מגבת), או מסננת צפופה, לסיר שבו נמשיך את התהליך. (את החרובים לא זורקים מהם נכין קמח חרובים) 

- מבשלים את מי החרובים שעות לסמיכות הרצויה בסיר לא מכוסה, זה עלול לארוך שעות, תלוי במסת החרובים שתכינו. (קחו בחשבון שהריח "קשה").

מ2 ק"ג אחד של חרובים אפשר להפיק דבש לצנצנת קטנה, כ 350 מ"ל. אם אנו כבר טורחים אספו מספר ק"ג של הפרי. 

- שומרים בצנצנות מעוקרות.

סרטון של אלברט קשת, מראה שלב אחר שלב איך מכינים סירופ/דבש מחרובים

צפו בסרטון שהכין אלברט קשת שישכנע אתכם להכין את המעדן הזה

- מפרידים את הזרעים ושומרים אותם (זו עבודה מעצבנת... ) 

- מייבשים את חיתוכי הפירות על מגבת יבשה, אם מייבשים בשמש (כסו בבד נוסף), או יבשו בתנור בחום נמוך.   

- טוחנים את החרובים במכונת תבלינים או בלנדר מתאים עד שנוצר קמח. (הריח נפלא !!!)  

- קמח זה הינו חומר גלם מעולה להכנת משקה "שוקו", גלידות עוגות "שוקולד" ביתיות ועוד

 

 "קפה חרובים" (מתכון של נסים קריספיל) 

כשאנו בשדה (או גם בבית) אפשר להכין תחליף קפה מחרובים.  

- מלקטים כ- 250 גרם תרמילי חרובים בשלים ויבשים, שוטפים אותם, שוברים ומוציאים את הזרעים, קוצצים אותם  .

- במחבת יבשה  קולים את החרובים הקצוצים  תוך כדי ערבוב כדי שהקלייה תהיה אחידה.

כותשים אותם (בשטח) או טוחנים במטחנת תבלינים או בלנדר מתאים, עד שנקבל אבקה דקה. הריח נפלא !!!

מהאבקה אפשר להכין "קפה" כפי שאנו אוהבים. 

את שאר האבקה ניתן לשמור ולרענן במחבת לפני השימוש הבא. 

 

נסים קריספיל שחקר במשך שנים את הפולקלור של ערביי הארץ, מספר על "מעדן מתוק" - דייסת חרובים/פודינג שהכינה אימו כפי שהכינו במקור במרוקו.

 

חופן זרעי חרובים (זוכרים איסוף הזרעים זו עבודה סזיפית) 

מים

1- ½1 כוס חלב רגיל או טבעוני.

2-1 כפות סילאן או דבש חרובים.

1  תפוח עץ מגורר. 

- מרתיחים את הזרעים בסיר מספר פעמים כחצי שעה בכל פעם, כשמים מכסים אותם, שוטפים עד שהם אינם מרירים. אפשרות  שניה להשרות את הזרעים לילה שלם במים, זה מרכך אותם. 

- מוסיפים חלב או מים, ממתיק ותפוח מגורר ומבשלים תוך כדי ערבוב עד הסמיכות הרצויה.

אספה וכתבה: שרה גולד