העיר באקו שוכנת על חופי הים הכספי. אולי זה מה שמשך אותנו לצאת לשם? רציתי לטבול את קצה האצבעות במי הים הכספי, זה לא התאפשר. מימיו אינם ראויים לרחצה ואף לא לנגיעה, הם ספוגים בנפט הנשאב מהים. המדינה מספקת נפט לארצות אירופה רבות וגם לישראל.
העיר מחולקת לעיר העתיקה והעיר החדשה. העיר החדשה נחשבת לתאומתה או חיקוייה של דובאי. יש בה אוסף אקלקטי של בניינים מפוארים ללא שום קשר או זיקה ביניהם. את שלושת מגדלי הלהבה, מאירים בלילה בשלל גוונים ודגל האומה. העיר הופכת בלילה לפריז הקטנה, מוארת וסינטטית הנשיא אלייב טורח להותיר חותם וחותמת בעיר
את הבניין האחרון המפואר שנבנה, תכננה אדריכלית העל זהה חדיד. הוא נבנה כך שממבט על נראית חתימת ידו של השליט אלייב.
העיר העתיקה מוקפת חומה ומעניינת, קטנטנה ומוכת רוכלים המוכרים "מזכרות". מובן שגם המדריכים המקומיים מנסים לשכנע לרכוש מזכרות או לפחות שטיחים. אנו הצלחנו להימלט ולא לרכוש ולו מזכרת אחת.
העיר העתיקה מוקפת חומה ומעניינת, קטנטנה ומוכת רוכלים המוכרים "מזכרות". מובן שגם המדריכים המקומיים מנסים לשכנע לרכוש מזכרות או לפחות שטיחים. אנו הצלחנו להימלט ולא לרכוש ולו מזכרת אחת.
העיר מאוד נקייה ובטוחה. לכל אשר פנינו ישנו שוטר או תחנת משטרה קטנה, על הבוקר יוצאות מנקות רחובות (לא ראיתי גברים אך כן ראיתי נשים רבות) מטאטאות את הרחובות במטאטא זרזים מאולתר מצמחי בר הגדלים סביב לעיר. לא נמצאת פיסת נייר זרוקה ברחוב. הניקיון בולט... (לא שאלנו מה הקנס על זריקת פסולת בעיר.)
מה שהפליא ובלט הם צמחי בר ימתיכוניים שחלקם הינם משבעת המינים שבהם התברכה ארצנו. בלטו סוכות גפנים והרבה ענבים, עצי זית רבים, עצי תמר, עצי תאנה, ורימונים. פירות נמכרים בחנויות וע"י רוכלים זעירים, בצורה אסטטית יחד עם מיני תותים, ופירות יער שאת רובם לא הכרתי.
הרימון נחשב כסמל של אוזבקיסטאן. הוא היה גולת הכותרת בימי הסתיו של תחילת אוקטובר. הוא נמכר כפרי חי, כמיץ וכמוצגי קרמיקה בין אוסף ה"מזכרות" בעיר העתיקה. האזרים מספרים כי הרימון מסמל את העם שלהם. העם האזרי מורכב מכיתות ודתות שונות וכולם חיים בשלום והכלה. זה אכן נראה נכון בימים אלה ולא רק מליצה.
בעיר עצמה ישנם גנים רבים רחבי ידיים, מטופחים להפליא, השיחים והעצים מקומיים: אורנים, ברושים, צפצפות (מכסיפה ושחורה), אדר, ערמונים, עצי חבושים עם פלומה (כמו אלו של פעם) , דולבים ומקלורה זהובה בעלת פירות בגודל של כדורי טניס.
ביניהם ישנם פה ושם "שאריות" של עצי בוסתן שתושבים שתלו פעם בחצרותיהם לפני ש"ניקו בכח את השטח" מהמבנים הקומוניסטיים האפורים וכך איפשרו לבנות את השדרות הרחבות.
באקו וסביבתה ממוקמת בשטחים חרבים דמויי ספר המדבר אצלנו, אדמה מלוחה, שגדלים בה שיחים נמוכים לא רבים כמו אשלים ושיחים שפרחו בורוד (אולי אטד? ראו בגלריה).
בנסיעה לצפון היו יערות של עצי צפצפה. בדרך התגלו לא מעט מפלים שבהם זרמו מימי הפשרת שלגים, שם פרחו קוצנים, בוצינים, עדעדים, עוקץ עקרב, ורדי בר שחנטו פירות אדומים אופייניים בעונה זו של השנה (כמו אצלנו). באחת האטרקציות בהן ישנן מערות וסלעים שחרוטים בהם דמויות פרהיסטוריות שונות, כולל אנשים, חיות וצמחים, צבעו את הדמויות בעזרת צבעים שהופקו מצמחים הגדלים באזור. בתוך המתחם גדלו שיחים דמויי אשחר שהיו בשלב פירות בשלים, כשמעכתי פרי קטן בגודל אפון פרץ ממנו נוזל רב בצבע כתום כהה.
מחוץ לבאקו ישנן שכונות עוני ובתים צפופים נושקים לשדות נפט בהם פעלו במרץ "חרגולים" רבים ששאבו נפט. שם גר רוב דלת העם, הנושם את האדים מדי יום ביומו. ניגוד חריף לעיר הסטרילית.
מעניין במיוחד היה הביקור במוזיאון השטיחים הייחודי השוכן במבנה דמוי שטיח מגולגל.
אזרביזאן הינה אימפריית שטיחים. בכל בית ולו הדל ביותר נמצאים שטיחים, כך הוסבר לנו. מלאכת אריגת השטיחים והדוגמאות השונות הינה מסורתית וייחודית לאזורים השונים ולשימושים השונים. שיטות הכנת השטיחים הינן מגוונות: ארוגים וקשורים, בשיטת קילים ואחרים בהם דמויות של עלים וצמחים בצורות שונות.
אנו חקרנו את הצמחים שמהם צבעו ועדיין צובעים את הצמר, הפשתן והכותנה לטוויית וקשירת השטיחים באופן מסורתי. הם מפיקים את הצבעים ממגוון רחב של צמחים בינהם: פרע מקומי, בצל מהקליפות והגלדים, מרימון, כורכום, גזעי אלון, אינדיגו, אגוז מלך, מיני מרווה, צפצפה, סירפד, חמציץ, שורשים של צמח פואה מקומית (madder root) אותו היו מגדלים באופן מסורתי היהודים בעיר קובה ועוד ועוד - ראו צילומים בגלריה
"אטרקציה" נוספת שאתגרה אותנו להצפין למרחק של כשלוש שעות לאזור העיר קובה בה גרו מאות שנים יהודים ששמרו באדיקות על דתם והגיעו לשם מסיבות פוליטיות לא ידועות, (אולי רדיפות) בעיקר מאיראן ותורכיה וגם מאזרביזאן עצמה. היה להם חופש דת מוחלט. הם נקראו יהודי ההרים או העיר האדומה. לאחר נפילת ברית המועצות, הגרו רובם לישראל. הם מתגאים במשפחות שמקורם מהעיר הזו, ביניהם מפורסמים בישראל (יפה ירקוני, שרית חדד ועוד). כיום נותרו בעיר כ- 1,500 יהודים. רבים מאלו שהיגרו משם, עדיין מחזיקים שם בתים ומגיעים לחופשות. ממראה המכוניות הסקנו שמצבם הכלכלי טוב. תיירים רבים, במיוחד ישראלים מבקרים במקום המיוחד הזה שבו בולטים מגיני דוד רבים על בתים וגדרות. לצערנו לא הצלחנו לתקשר עם המקומיים ולשמוע יותר על יהודי המקום מהסיבות הבאות: הם לא נראו ברחוב ומי שכן נראה לא ידע אנגלית או עברית, וגם לא ניסה להתיידד.
במוזיאון המקומי ראינו שהם גידלו את הפואה שמשורשיה הפיקו את הצבע האדום-כתום היפהפה ששימש לצביעת שטיחים, מידע זה מוזכר גם במוזיאון השטיחים בבאקו.
אלו עוד צמחים צילמנו שם? לא רבים כי לא הצפנו להרי הקווקז הגבוה. ראו בגלריה
האם המדינה עשירה או עניה? לא ידענו להחליט.