עריוני צהוב, צנון פגיוני, אולי נותרו אי-אלו נרקיסים ורומוליאות סגלוליות אשר כאן הן לבנבנות עם פסים סגולים...
אירוס הביצות – צמח נדיר, שתפוצתו העולמית מצומצמת ללוונט (הרצועה הצרה המשתרעת מהפינה הצפון מזרחית של הים התיכון ועד ישראל). בעבר גדל האירוס הזה, שפרחיו הצהובים חריגים בצבעם בין מיני האירוסים בישראל, גם בקרקעות כבדות ומוצפות מים בשרון, בעמק יזרעאל ובגליל התחתון. כיום נותר אירוס הביצות שם לפליטה רק באתרים בודדים והוא מצוי על סף הכחדה. בספרות הבוטנית על סוריה ולבנון ישנם דיווחים על הימצאותו גם שם, במיוחד ממזרח לגבול עם סוריה בגולן, אך שמירת הטבע בשטחים אלה היא אפסית וסביר שרוב האתרים שבהם דווח על הימצאות אירוס הביצות, במחצית הראשונה של המאה ה- 20 , הם כיום שטחים חקלאיים, ושהם נכחדו שם.
שמורת הטבע אירוס הביצות נוב, היא השטח היחיד בעולם בו מוגן האירוס הזה מהכחדה.
האטרקציה הראשית בשמורת נוב, לתושבי האזור וגם ל"עולים לרגל" – הם הנרקיסים. הריכוז הצפוף הגדול בארץ של "מלך הביצה" – הנרקיס המצוי. כאן הנרקיסים פורחים באמצע החורף. כבר מרחוק אפשר להריח את ניחוחם הכבד של הנרקיסים האופף את האחו בימים בהם ה"אויר עומד" (תופעה נדירה באזור סחוף רוחות זה). גם מי שעוצר את רכבו על הכביש הראשי יכול להתבשם בריחם המשכר של הנרקיסים. ברוב השנים חל שיא פריחת הנרקיסים במחצית השניה של חודש ינואר, ושיא פריחת אירוס הביצות הוא בסוף חודש פברואר ותחילת חודש מרץ. (מתוך אתר רשות הטבע והגנים)
