תאי המין אשר הם זוג התאים המתלכדים ליצירת הצאצא החדש, נושאים כל אחד רק מחציתו של המטען הגנטי של הפרט. בצמחים, תאי מין אלה הם, מצד הזכר – גרגרי האבקה, הנוצרים באבקנים, מעבירים את המטען שבהם אל תאי המין מצד הנקבה – הביציות שבשחלה. השלב הראשון ברבייה המינית של הצמחים הוא ההאבקה - תהליך של העברת גרגרי אבקה מהאבקנים אל הצלקות שבראש עמוד העלי. תהליך ההאבקה הוא אחד מן השלבים המביאים ברוב מיני הצמחים ליצירת זרעים (אולם היא לא תנאי הכרחי). האבקה כשלעצמה עדיין איננה מבטיחה הפריה וכמו-כן הפריה מוצלחת עדיין איננה מבטיחה יצירת זרעים.
תהליך האבקה עצמית מתבצע ע"י העברת גרגירי אבקה לצלקת באותו הפרח, או ע"י העברתם בין פרחים שונים באותו צמח. האבקה עצמית היא גם העברת גרגירי אבקה בין צמחים שונים שמקורם מצמח אחד, כמו בין צמחים שונים של זן מסוים של שקד , שזיף או תפוח. גם זו האבקה עצמית.
לעיתים מתרחשת האבקה עצמית ספונטנית, כלומר, כאשר העברת אבקה נעשית באופן עצמאי בפרח תוך מגע בלתי אמצעי בין אבקה לצלקת ללא התערבות מתווך זר. כך נעשה למשל בחלק מפרחי הנזמית הלופתת או בניצנים של פרחי הרגלה וכן בפרחים תת קרקעיים של סיגל ריחני ומיני ביקיה שונים.
דרך אחרת של האבקה היא העברת גרגירי אבקה בין צמחים בני אותו מין שאינם בני העתק גנטי מוחלט, כלומר שלא נגזרו מאותו פרט (ייחורים, בצלצולים, שלוחות וכד').
האבקה זו, האבקה זרה נעשית באמצעות גורם חיצוני כמו בעלי חיים, רוח או מים המסיעים את גרגירי האבקה מהמאבקים של הפרחים אל צלקות של פרחים אחרים השייכים לאותו מין.
ישנו מתאם ברור בין מבנה גרגירי האבקה לדרך ההאבקה: גרגרי אבקה של צמחים מואבקי רוח הם קטנים בגודל של 10 עד 100 מיקרון , חלקים ויבשים יחסית. גרגרי אבקה של צמחים מואבקי חרקים הם גדולים יותר ומגיעים ל250 מיקרון, הם בעלי בליטות וזיזים, דביקים ומסוגלים להיאחז בבעלי החיים המסיעים אותם.
