פתילת המדבר הגדולה שייכת למשפחת האסקלפיים ומוצאה סודני ומזרח סהרו ערב.
בארץ צמח זה גדל בעיקר לאורך השבר הסורי אפריקאי, בעיקר באזור ים המלח עד אילת וסביבותיה צמוד למעיינות או מקורות מים אחרים.
הפריחה חלה בארץ בין החודשים מרץ- ספטמבר אולם יכולה לנוע בהתאם לטמפרטורה. הפרחים נפתחים בכל אחת משעות היום (נשארים פתוחים כ- 3 ימים).
לשם הבנת תהליך ההאבקה במין זה יש להכיר את מבנה הפרח המסובך. בדיקת הפרח מלמטה למעלה מגלה חמישה עלי גביע ירוקים, חמישה עלי כותרת בצבע תכול- אפרפר (תמונה א' 1) במרכז הפרח מבנה מיוחד הבנוי מאיחוי שני העליים שבמרכז וחמשת האבקנים בהיקף. מבנה משותף זה מכונה גינוסטגיום (Gynostegium ).
אם נחתוך את הגינוסטגיום לאורכו נוכל להבחין בשחלה עילית, הבנויה משני עלי שחלה מפורדים ורק הצלקת משותפת. החלק מקבל האבקה נמצא בצד התחתון ואינו חשוף כלפי חוץ. לכל מאבק שני שקי אבקה ולכל אחד מהם לשכה אחת בלבד.
גרגירי האבקה המתפתחים בתוך הלשכה נשארים צמודים בגוש אחד המוקף על ידי קרום קשיח אך בעלי סדקי נביטה. גוש כזה מכונה בשם אבקית (Pollinium ) –
ברבים אבקיות (Pollinia) – ומתנהג כאילו היה גרגיר אבקה המפתח נחשונים רבים.
לקראת הבשלת האבקיות מפרישה הצלקת חומר דביק המתקשה ומחבר שתי אבקיות סמוכות. החיבור נעשה באמצעות מצבט דביק (תמונה א' 3) המחובר לאבקיות על ידי זרועות המזכירות אסל ושני דליים. חמשת המאבקים מחוברים ביניהם בשטחם הפנימי סביב העלי אך בהיקף הם מופרדים על ידי סדקים מהודקים היוצרים חמישה חדרים צרים המכונים חדרי צלקת (תמונה ב' 2) משום שחלקם הפנימי העליון מגיע לרקמה הצלקתית המיועדת לקליטת נחשוני אבקה. בנוסף לכך הדפנות הפנימיים של חדרי הצלקת מרופדים ברקמה בלוטית המפרישה את צוף הפרח אשר מובל, באמצעות תעלות קפילאריות אל בתי- קיבול המצויים ממול לחדרי הצלקת ומכונים Cuculi . בתי קיבול אלה בולטים כעטרה העוטפת את הגינוסטגיום. הם בנויים מרקמה עבה וקשה הפתוחה כלפי מעלה על ידי סדק דק ביותר המוגן על ידי שערות צפופות (תמונה א' 2).
יוצא אפוא, כי צוף הנוצר בחדרי צלקת מובל אל מיכלי הצוף (Cuculi ) ונמצא למעשה במערכת סגורה כמעט לחלוטין. האפשרות היחידה להגיע אל הצוף היא דרך סדקי חדרי הצלקת (תמונות א' ב' 3) או דרך סדקי הכניסה אל מיכלי הצוף (תמונה ב' 3).
האבקת פתילת המדבר בארץ נעשית על ידי שתי דבורים השייכות לסוג Xylocopa . האחת- Xylocopa pubescens שחורה וגדולה בעלת כתם צהוב בגב החזה ,הזכר קטן מעט וצבע החזה צהבהב- ירוק. השנייה X.sulcatipes בגודל דומה לראשונה , הנקבה שחורה כולה והזכר דומה לה מאד אך בעל מעט שערות לבנות בקדמת הראש. דבורים אלו נחקרו בארץ בפרוטרוט על ידי קבוצת המחקר של פרופ' דן גרלינג מאוניברסיטת תל אביב.
תהליך ההאבקה בשתי דבורים אלו דומה מאד ותאור ההאבקה משותף לשתיהן: הדבורה נוחתת על הכותרת או הגינוסטגיום ומנסה להחדיר את החדק אל תוך סדקי מיכלי הצוף (תמונה א' 2). אגב ניסיונות להתייצב על הפרח, היא מעבירה את הרגל אל תוך הסדק הצר של חדר הצלקת ובניסיון לחלץ את הרגל היא מעלה אותה כלפי מעלה, שם נתפסת הרגל במצבט הדביק של זוג האבקיות ושולפת אותן החוצה. במהלך ביקורים נוספים, הדבורה ממשיכה לאסוף צוף מיתר מיכלי הצוף וביתר הפרחים, יש והרגל העמוסה באבקיות נכנסת שוב לסדק של חדר הצלקות אך בשליפת הרגל שלאחר מכן כבר נשאר זוג פוליניות בתוך חדר הצלקות.
אם נזכור שחדר הצלקות הוא גם מקום היווצרות הצוף, נוצר מצב שבו גרגירי האבקה טבולים למעשה בצוף הפרח, שם הם נובטים ושולחים את נחשוניהם הישר אל השחלה ומשם חודרות לביציות ולאחר איחוד תאי המין שלהם נוצרים הזרעים. מאות הזרעים מתפתחים בתוך פרי גדול יחסית ולקראת הבשלת הזרעים הפרי הופך דומה לתפוח חלול.
