עדעד המדבר

עדעד המדבר (לשעבר עַדְעָד תָּכֹל) הוא צמח עם "פריחת אלמוות" צפופה בגוון תכול עדין. זהו חד-שנתי נמוך (גובהו 10–30 ס"מ), זקוף, מסועף, אשון. העלים ערוכים בשושנת בבסיס הגבעול. העלה מפורץ, אונותיו מעוגלות, האונה הקיצונית זיפנית. הגבעול מכונף. כנפי הגבעול מתרחבות כלפי מעלה לכדי משולש. השם עדעד ניתן לסוג זה בגלל פרחיו שאינם נובלים, כביכול חי הפרח לעדי-עד. "אשם" בכך בעיקר הגביע, שהוא צבעוני, קרומי ושאיר בעוד הכותרת נובלת ונושרת. הפרט קצר-חיים, כבר באפריל נובל הצמח ומת, וצמחים חדשים נובטים בנובמבר.
עדעד המדבר פורח באביב, בעיקר במרס. פריחתו מפתיעה בעדינות צבעיה בלב המדבר: הגביע בולט בצבע תכלת נאה, לעתים לבן. הוא קירח, קרומי, בלתי נשיר ("פרח אלמוות", לכן עדעד), פעמוני עד כוכבי, עם 5 אונות מחודדות ובין כל 2 אונות יש זיף. צבע הכותרת צהוב–קרם, ולה 5 אונות מעוגלות. היא בולטת לעין פחות מן הגביע, והיא נשירה. לפרח 5 עלי כותרת, 5 אבקנים מעורים בכותרת. הפרח מפריש צוף דליל מוסתר עמוק, ורק פרפרים, שחדקם ארוך, מצליחים להגיע אליו ולהאביק תוך כדי כך את הפרחים. האבקה עצמית נמנעת על ידי הטרוסטיליה (אורך שונה של אבקנים ועליים בכל פרחי אותו פרט, והאבקה אפשרית רק בין אבקנים לעליים באותו אורך, ואלה נמצאים רק בפרחים מפרטים שונים).
עדעד המדבר גדל בנחלים יבשים ובמדרונות אבניים בנופי מדבר וערבה, בבתי-גידול מלוחים בקרקעות לס, קירטון וחוואר. הוא נפוץ בכל אזורי דרום הארץ, אך שכיח במיוחד בחבל ים המלח, ששם הוא אף שולט בכתמים. תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות סהרה וערב.
בסוג 250 מינים, בארץ 6 מיני בר, בעיקר במלֵחוֹת ובמדבר. בגינות-נוי ובשדות לקטיף מגדלים עוד 10 מינים תרבותיים.

כתב מייק לבנה